עוף טוב הכל טוב
כשר או טרף? יחיה או ימות? ר' נפתלי מרוּפּשִׁיץ כורך תשובה שהוא נותן לאדם חולה בפסק הלכה שנתן על עוף, ובשני המקרים הוא בוחר בחיים.
פעם אחת הגיעה לבית מדרשו של רבי נפתלי מרוּפּשִׁיץ שאלה הלכתית בנוגע לעוף מסוים, אם הוא כשר או טרף, כי עוף שקיים בו מום גופני שסופו למות ממנו, הרי הוא טרף.
פסק ר' נפתלי שהעוף כשר לאכילה, ואילו תלמידיו התווכחו בפלפול וטענו שהעוף טרף. השיב ר' נפתלי על טענותיהם בסברות חדשות כדי לחזק את הטיעון שלו, ולבסוף הכריע ואמר: "אני פוסק שהעוף הזה כשר ואין להפר את דברי."
אחר כך בא אליו אדם עם פתק ובו בקשה שיירפא ממחלה מסוימת. ענה רבי נפתלי ואמר: "לפני שבאת הגיעה אלי שאלה על דינו של עוף שהייתה לו אותה המחלה, ואני פסקתי שמחלתו אינה ממיתה ולכן אינו טרף, ומכאן בוודאי שגם אתה תירפא."
רבים מתייחסים לשאלות הלכתיות הנוגעות בכשרות כאל שאלות טכניות, שאין להן משמעות בתחומי חיים אחרים. כזו היא שאלת כשרותו של העוף המופיעה בסיפור. על פי ההלכה, אסור לשחוט עוף שנוטה למות, ולכן אחרי ששוחטים עוף צריך לבדוק אם יש בו מומים. אם נמצא בו מום שעלול היה לגרום למותו אלמלא נשחט – הרי אינו כשר.
ר' נפתלי מרוּפּשִׁיץ קושר בין השאלה ההלכתית בדיני כשרות ובין שאלות של חיים ומוות הנוגעות לבני אדם, שכן אם העוף כשר, סימן שלא היה בו מום שיכול להמיתו, ולכן אם אדם סובל מאותו מום סביר להניח שחייו אינם בסכנה.
התמונה (סצנה) הראשונה בסיפור עשויה לעורר תמיהה על התעקשותו של ר' נפתלי להכשיר את העוף נגד דעתם של תלמידיו. בתמונה השנייה, שאלת כשרות העוף כבר קשורה לשאלת חיים ומוות של בן אנוש, ולפתע המחלוקת ההלכתית מוארת באור שונה.
הקישור שעושה ר' נפתלי בין המקרים הוא מפתיע, ומשמעותו בסיפור אינה ברורה. אפשר אולי לפרש כך שר' נפתלי ידע על האדם שעתיד לבוא אליו ולכן הכשיר את העוף בכוונה תחילה כדי לקבוע קביעה אופטימית באשר לחולה. ייתכן גם שאפשר להסביר את הקשר מהכיוון השני: ר' נפתלי מודאג מהפסד ממונו של בעל העוף וסובר שכשם שכולנו מקווים שהחולה יחיה, כך עלינו להתאמץ כדי להכשיר את העוף.
ר' נפתלי מתאמץ להכריע בעד החיים, גם כאשר מובאים לפניו מקרים של מחלות קשות. אולי יש בעצם הבחירה שלו כדי לרפא. אולי עצם הברכה של הרב שאומרת שהכול יהיה בסדר יש בה כדי לתת תעצומות נפש לחולים ובכך לסייע להם להירפא.
