הסיפור

אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי התמנה לסבל תבואה בשוק.
פעם בא אצלו אליהו הנביא זכור לטוב, ואמר לו: התקן לי בהמה.
אמר אלעזר: מה יש לך להטעין על הבהמה?
אמר אליהו: חמת המים השחוקה הזאת שממנה אני שותה, הטלית שלי, ואני שארכוב על הבהמה.
אמר אלעזר: ראו את הזקן הזה, שאני עצמי יכול לסחוב אותו לסוף העולם והוא אומר לי התקן לי בהמה.
מה עשה? הרכיב אותו והיה מעלה אותו הרים ומוריד אותו לעמקים, ומעביר אותו שדות קוצים ושדות דרדרים.
לבסוף החל אליהו מכביד את עצמו עליו.
אמר אלעזר: זקן זקן, הקל עצמך, ואם לאו אני משליך אותך מעליי.
אמר אליהו: רוצה אתה לנוח קצת ולהינפש?
אמר אלעזר: כן.
הכניסו לשדה אחד והושיבו תחת אילן אחד ונתן לו ואכל ושתה.
כיוון שאכל ושתה, אמר לו אליהו 'כל הערבוביה הזאת למה לך? לא עדיף לך לאחוז במלאכת אבותיך החכמים?
אמר אלעזר: האם אתה יכול ללמד אותי?
אמר אליהו: כן.
יש אומרים: שלוש עשרה שנה לימד אותו אליהו הנביא זכור לטוב עד שאמר מדרש תורת כהנים. אומרים שכיוון שאמר רבי אלעזר ברבי שמעון את תורת כהנים, אפילו את טליתו לא יכול היה לשאת.

---

על הסיפור

הסיפור מעמיד לפנינו שתי דרכים לשאת בעול. בתחילת הסיפור אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי,  הוא סבל הנושא עול פיזי. הוא חזק ובטוח בעצמו ובכוחו ולועג לזקן שבא אליו ומבקש בהמה עבור משא קל. בהמשך הסיפור הופך הזקן עצמו, אליהו הנביא המייצג את עולם הלימוד, לעול. לפי הסיפור, עולם הלימוד כרוך בעול שאיננו נופל מהעול הפיזי מפני שהוא כרוך בכניעה לסמכותם של החכמים, המסומלת בסיפור במשקל גופו של אליהו המתחפש לזקן. מול כוחו וגאוותנותו של רבי אלעזר בתחילת הסיפור, מיוצגת כניסתו לעולם התורה בנישול מוחלט מכוחו הפיזי.

הסיפור לקוח ממדרש פסיקתא דרב כהנא המייצג את עולמם של חכמים אך הוא איננו נמנע מלהציג את התמסרותו של רבי אלעזר בן שמעון לתורה כמה שמנשל אותו מכוחו. מול הזיהוי המוכר בין ידע לכוח, נראה שהסיפור מבקש לומר לנו שהכוח הגלום בידע אינטלקטואלי מגיע במחיר של כניעה לאמת ולמסורות של ידע.