עד קצה גבול היכולת ועוד קצת
מדוע ר' שְׁמֶלְקֶה מנִיקְלְשְׁבּוּרְג מעמיד דרישה בלתי אפשרית בפני אדם שרוצה להיות תלמיד בישיבתו? ר' שְׁמֶלְקֶה עורך מבחני גיבוש לסיירת הישיבתית שלו: מי שלא נותן הכול ועוד קצת - לא עובר!
רבי מאיר, תלמיד חכם צעיר, זכה ללמוד אצל רבי שְׁמֶלְקֶה מנִיקְלְשְׁבּוּרְג, אולם רק שלושה ימים ארכו לימודיו בישיבתו.
וכך היה המעשה:
כשהתפרסמה גדולתו של ר' שמלקה בעולם, חשק לבו של ר' מאיר ללמוד בישיבתו. נסע לניקלשבורג ובא לפני ר' שמלקה ואמר לו שברצונו ללמוד בישיבתו ולהיות תלמידו. השיב לו ר' שמלקה: "אם תוכל לקבל על עצמך לא לישון במשך שבוע שלם – אקבל אותך." רצונו של ר' מאיר היה עז, ולכן השיב: "אני מקבל על עצמי."
כך התחיל ר' מאיר ללמוד עם שאר תלמידי הישיבה ולא נתן שינה לעיניו במשך שתי יממות רצופות. כשהגיע היום השלישי הייתה דעתו מבולבלת וכמעט שלא יכול היה לשאת עוד את עייפותו הרבה, ורק תשוקתו הגדולה הניעה אותו להתאמץ בכל כוחו שלא להירדם.
עוד הוא יושב לפני רבו ומתאמץ להקשיב לדבריו, והנה היה צריך ר' שמלקה לעיין בספר שהיה מצוי בחדר אחר, ואמר שילך אחד התלמידים להביא לו את הספר. הלך ר' מאיר, וכשבא אצל ארון הספרים, ראה והנה מיטתו של ר' שמלקה עומדת בסמוך לארון. גברה עליו השינה והכריעה אותו ארצה, ובשבתו לקח כר ממיטת הרב והניחה תחת ראשו, וכך נרדם.
כשראה ר' שמלקה שאין ר' מאיר חוזר עם הספר, שלח תלמיד אחר לראות מה אירע לו. חזר אותו תלמיד וסיפר שר' מאיר שוכב על הקרקע וישן. "אם כן," הורה לו ר' שמלקה, "בדוק כיצד הוא ישן: אם לא הניח דבר תחת ראשו הנח לו ויישן, כי חטפה אותו השינה בעל כורחו, אך אם הניח דבר מה תחת ראשו עליך לעוררו משנתו, כי הבחירה הייתה בידו, שהרי הייתה לו עוד שהות ויכול היה להתגבר ולקום."
הלך התלמיד והעיר את ר' מאיר משנתו, כי ראה שכר מונח תחת ראשו. בא ר' מאיר וישב לפני רבו וקיבל ממנו ברכת פרדה, כי ראה שאין ביכולתו לעמוד בדרישותיו, ונסע לביתו.
ר' שמואל-שְׁמֶלְקֶה מנִיקְלְשְׁבּוּרְג היה מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, כיהן כרבה של ניקלשבורג ועמד בראש ישיבה בעיר. בסיפור קצר זה, שרשם בעל המעשה על גיליון כתב היד של ספרו, מתועדת דרישה אבסורדית שהעמיד בפני המבקשים להיות תלמידיו, העולה גם על דרישותיהן של יחידות עילית צבאיות: "שלא לישון במשך שבוע שלם".
אמנם, במהלך הסיפור מתברר והולך טיבה האמיתי של הדרישה הקיצונית: ר' שמלקה לא ציפה מעולם שמי מתלמידיו יצליח לקיים את הדרישה כלשונה. כוונתו הייתה אחרת: לבדוק כיצד מתמודדים המועמדים עם משימה התובעת מהם יותר ממה שיש בידם לתת. האם יכירו בתבוסה וייכנעו, או יילחמו עד הסוף – כשהם משקיעים את המאמץ המרבי ואז עוד קצת – והשינה תחטוף אותם בעודם נאבקים בה? הסיטואציה כולה הייתה, כך נראה, מבוימת מראש: ההמתנה עד היום השלישי, השיעור, הספר החסר, השליחות אל הארון שלידו ניצבים המיטה והכר…
מתוך כך ניתן אולי להבחין בשני סוגים של גדלות נפש הנחשפים בסיפור:
א. גדלות של גבורה ומסירות שתובע ר' שמלקה מן ההולכים בעקבותיו, כאומר להם: כזה ראו וקדשו, כך יש לפעול כאשר משתוקקים לדבר מה באמת.
ב. גדלות של כנות ואמת פנימית שניכרת במספר הסיפור, שהודה בפני עצמו ובפני רבו שדרישה זו עצמה – לתת תמיד את המרב, עד כלות כל הכוחות – היא מעל לכוחותיו. גם קבלת מגבלותיו של אדם יש בה מן הגבורה.
