עדשים, פולים והשקר שביניהם
חייא רוצה לעזור לאבא שלו ולשם כך משקר לאמו. כשאביו מגלה זאת הוא מבקש ממנו להפסיק ומזהיר אותו שהשקר עלול להפוך להרגל. לפעמים הכוונה שלנו טובה אבל המחיר כבד מדי.
רב ואישתו לא היו ביחסים טובים, ואשתו נהגה לצער אותו.
כשהיה רב מבקש ממנה שתכין לו תבשיל עדשים – היתה מכינה לו דווקא תבשיל של פולים. ולהיפך, כשהיה מבקש תבשיל פולים – היתה מכינה לו תבשיל עדשים.
כשגדל חייא בנם, הוא רצה לעזור לאביו.
כשהיה אביו מבקש פולים, היה חייא משקר לאמו ואומר שאביו ביקש עדשים. ואמו היתה כמובן מהפכת את הבקשה ועושה פולים – בדיוק כפי שאביו ביקש…
ולהיפך. כשהיה מבקש עדשים, היה חייא מספר לאמו שאביו ביקש פולים. ואמו שהפכה את הבקשה עשתה עדשים – בדיוק כפי שאביו ביקש…
כך במשך מספר ימים כל מה שביקש רב – הכינה לו אשתו, ולאור ההטבה במצב אמר רב לבנו "כל הכבוד לאמך שנענית לבקשותי". השיב לו חייא "אבא. אין הדברים כך, שכן אני הופך את בקשתך, וכשהיא הופכת אותה שוב – אתה מקבל בדיוק מה שרצית."
השיב לו אביו, זהו הפתגם הידוע בקרב הבריות "זה שיוצא ממך – מלמד אותך חוכמה". שכן אתה, בני, מלמד אותי מה אני הייתי צריך לעשות. אולם בכל זאת אני מבקש שתפסיק לעשות זאת משום שזהו שקר, ואני חושש שתתרגל לשקר כפי שנאמר "לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר־שֶׁקֶר" (ירמיה ט, ד).
סיפורנו עוסק בשקר ומעלה את השאלה האם מותר לשקר למען מטרה טובה? חייא רואה את סבלו של אביו ומנסה לסייע לו בעזרת החלפת הבקשה שלו, כדי שלבסוף הוא יקבל את מבוקשו. התרגיל עובד, אולם רב מזהיר אותו שלא ימשיך בדרך זו שכן הוא חושש שחייא יתרגל לשקר עד שהדבר יהפוך למעשה נורמטיבי.
החשש מנירמול המעשה והפיכתו למדרון חלקלק שבו השקר יהפוך למקובל ושכיח, מחייב להתרחק ממנו גם כשהוא נעשה למטרה טובה. במיוחד כשהמדובר בשקר של ממש הנעשה דרך קבע.
היבט נוסף בסיפור הוא הרצון של הבן להגן על אביו ובתוך כך להתערב במתח שבין שני הוריו, בנסיון להביא לרגיעה מדומה. נראה, שהאב מבקש לשחרר אותו מן התפקיד שנטל על עצמו ולאפשר להם לנהל את מערכת היחסים המורכבת שלהם ללא עזרתו.
