עבודת השם למדתי מנפח
היהודי הקדוש מצליח להתמיד בעבודתו הרוחנית בזכות התבוננות בנפח שמתמיד גם הוא בעבודתו.
היהודי הקדוש אמר לחסידיו שהוא זכה לכל גדולתו בזכות נפח אחד.
בצעירותו היה היהודי הקדוש דר בבית חותנו בעיר אפטא, ובשכנותו התגורר נפח שהיה עסוק בעבודתו כל היום. בשעת לילה שמע היהודי הקדוש כי הנפח ממשיך ומכה בקורנסו (בפטישו). אמר בלבו: "נפח זה מאחר לישון ועובד קשה כל כך כדי לפרנס את עצמו בעולם הזה, ואיך אוכל אני להפסיק את לימודי ולהפסיד את חיי העולם הבא שלי בשינה?"
כששמע הנפח את קול לימודו של היהודי הקדוש אמר גם הוא בלבו: "כיצד אוכל להפסיק לעבוד ולשכב לישון כשאברך זה עדיין לומד?"
וכך היה גם בבקרים: כשהיה שומע את הנפח יוצא לעבודתו לפני עלות השחר היה אומר לעצמו: "אם הנפח הזה משכים לעבודתו רק כדי להרוויח כסף איך אוכל אני להמשיך ולישון?"
היהודי הקדוש מסרב לראות בעבודתו הרוחנית מותרות של מי שפרנסתו מובטחת. להפך, ההשוואה שהוא עורך בין הדחיפות של עבודת הנפח לבין זו שלו היא השוואה הפוכה: אם הנפח עמל כל כך עבור רווח ממון, קל וחומר שעבודת הקודש דחופה וחשובה יותר. כך הלמות הפטיש של הנפח הופכת למטרונום הקובע את קצב הלימוד של היהודי הקדוש. וההשוואה גם נעשית בכיוון ההפוך מנקודת מבטו של הנפח, ששומע את קולו לימודו של היהודי הקדוש ומבין שעליו להתמיד בעבודתו. כך הופכים ההבדלים ביניהם מהבדלים מעמדיים – בין מי שיכול לנוח (היהודי הקדוש מתפרנס מבית חמיו) לבין מי שצריך לעבוד – להבדלים שבין עבודה בחומר לעבודה ברוח.
