ספר הזיכרונות
מה קורה למילים שאנו אומרים אחרי שהן יוצאות מפינו? האם הן פורחות ונעלמות או שיש מי שאוסף אותן ושם אליהן לב?
בשעה שבני אדם ישנים וטועמים מטעם המוות, עולה הנשמה למעלה, עומדת במקום שעומדת, ומעידה על כל מעשיו של אדם ועל כל מילה ומילה שיוצאת מפיו והם כולם נכתבים על פתק.
וכאשר מילה שהוציא אדם מפיו היא כראוי, מילה קדושה של תורה ותפילה, אותה מילה עולה ובוקעת רקיעים, ועומדת במקום שעומדת, עד שנכנס הלילה והנשמה עולה ואוחזת באותה מילה ומביאה אותה לפני המלך. וכאשר אותה מילה אינה כראוי, ממילים רעות או מלשון הרע, אותה מילה עולה למקום שעולה ומייד נרשמים אותה מילה ואותו חטא על האדם.
בני אדם מרבים לדבר. מדברים בשטף, לעיתים בחוסר תשומת לב ולעיתים נדמה שהמילים הנאמרות חולפות בלי שיהיה להן מקום של קבע בעולם. מי ששמע – שמע, ואולי יזכור לזמן מה, ומי שלא שמע – לא יֵדע. אפילו הדובר עצמו מתקשה כעבור זמן לזכור את מה שאמר.
על פי המתואר בזוהר, המילים שנאמרות על ידי בני אדם אומנם פורחות בן רגע, אך אינן נעלמות אלא עולות לרקיעים העליונים וממתינות שם לנשמה שמגיעה בכל לילה אל העולמות העליונים כדי לתת דין וחשבון על מעשיו ודיבוריו של האדם. הנשמה מגיעה אל ארכיון המילים שאמר האדם באותו יום, ומציבה כל דבר במקומו: המילים הטובות מובאות בכבודן ובעצמן אל המלך ממש, ואילו המילים הרעות נרשמות על שמו של אותו אדם לעתיד לבוא.
