סכנת ההליכה אחרי הלב
האנשים הפשוטים יכולים להבחין בקלות בין טוב לרע. הסכנה עומדת דווקא לפתחם של האנשים שרוצים לעשות טוב יותר.
מובא פירוש בשם רבי צבי אלימלך מדינוב:
הכתוב אומר: "שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי כִּֽי־חָסִ֪יד אָ֥נִי" (תהלים פו, ב). אבל למה דווקא חסיד צריך שמירה? ואם לא היה חסיד אלא אדם פשוט, לא צריך שמירה? מדובר בשמירה מעצתו של יצר הרע. התלמוד אומר על היצר: "אִם פָּגָע בְּךָ מְנוּוָל זֵה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הָמִדְרָשׁ" (תלמוד בבלי, קידושין, דף ל ע"ב). היצר הרע בא לאנשים שאינם רוצים לחטוא ואומר להם על עבירה שהיא מצווה. לכן צריך האדם למשוך את היצר המפתה אותו לבית המדרש ולדרוש ממנו ראיות מה'שולחן ערוך' שאכן זו מצווה.
כך אצל האדם הפשוט, אבל החסיד נוהג לעשות גם מעשים לפנים משורת הדין ולא רק מה שכתוב ב"שולחן ערוך", והיצר הרע יוכל לומר לו "הנה אתה חסיד, עשה לפנים משורת הדין". ולכן אין ברירה , עליו להתחנן לאלוהים שישמור עליו מפני יצר הרע המציג את העבירה כמצווה.
וזה דבר המשורר: "שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי כִּֽי־חָסִ֪יד אָ֥נִי."
עולם ההלכה מתייג כל מעשה כמותר או אסור, חובה או רשות. הוא מספק עולם ברור של כללי פעולה השומרים על האדם מפני יצר לבו. תנועת החסידות איננה מסתפקת בהלכה לבדה, ומבקשת את העשייה הבאה מן הלב, לפנים משורת הדין. ר' צבי אלימלך מדינוב, מנהיג חסידי בעצמו, מחדד את הסכנות העומדות דווקא בפני החסיד.
דווקא החסיד המבקש להקשיב ללבו צריך להישמר יותר מפני הנטייה של כל אדם להצדיק את מעשיו. מי שמבקש ללכת אחרי הלב צריך להיזהר שלבו לא יוליך אותו לעשות רע. ובמילים אחרות – לעתים דווקא הרצון להצטיין ולהוסיף מעבר לגבול הנדרש – עשוי להביא את האדם לבלבול ולאובדן הדרך.
