הסיפור

כשהיה הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, אברך צעיר, הוא הגיע לבני ברק לביקור אצל הרב יעקב ישראל קנייבסקי המכונה ה"סטייפלר" – מנהיג הציבור החרדי-ליטאי בארץ. ציבור זה ראה ברב אברהם ישעיהו קרליץ, המכונה "החזון איש", את הפוסק הקובע בכל שאלה הלכתית.
כשנכנס, פנה אליו ה"סטייפלר" בתקיפות: "מדוע אביך בא לבני ברק ומדבר נגד פסקי ה'חזון איש', והרי ה'חזון איש' הוא 'מרא דאתרא' (רב המקום, כלומר הפוסק הקובע בבני ברק)?!"
הרב הקשיש דיבר בכעס ואילו האברך הצעיר שתק.
לאחר שנים שמע הרב הרב עובדיה יוסף על שאירע לבנו, והוא קרא ולו ושאל אותו: "מדוע לא סיפרת לי על מה שקרה לך כשבאת לבקר את ה'סטייפלר'?"
"לא רציתי לגרום למתח ומריבה ביניכם!"
המשיך הרב עובדיה ואמר: "יפה נהגת! אך כשאמר שה'חזון איש' הוא 'מרא דאתרא', מה ענית לו?"
"לא השבתי לו דבר."
השיב לו הרב עובדיה: "תשובה ניצחת היית צריך להשיב לו: 'מרן' – רבי יוסף קארו – היה ה'מרא דאתרא' של ארץ ישראל מאות שנים לפני שהגיע ה'חזון איש' לארץ ישראל, ולכן גם הוא צריך להישמע לפסיקותיו."

---

על הסיפור

הרב עובדיה יוסף נלחם לאורך שנים רבות כדי לתת מקום למסורת הספרדית ולאפשר לקולם של חכמי המזרח להישמע. חייו היו משופעים במאבקים כנגד הגמוניית הפסיקה האשכנזית בארץ, ומכל מילה שכתב עולה קריאה ברורה לחיזוק עולם התורה הספרדי במדינת ישראל.
בסיפורנו מוחה הרב עובדיה יוסף על דרכו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי הסבור שאין לחלוק על "החזון איש" בתחומי בני ברק, ועל כן אין רשות לרב עובדיה יוסף לפסוק בניגוד לדעתו, אפילו כשמדובר בקהילת הספרדים המתגוררים בעיר.
לעומתו, הרב עובדיה טוען בתקיפות שלא זו בלבד שאין הוא מנוע מלפסוק בענייני הספרדים בבני ברק בניגוד לפסיקה האשכנזית, אלא שכל המתגוררים בארץ ישראל צריכים היו לקבל על עצמם את פסקי ההלכה הספרדיים. לדבריו, רבי יוסף קארו בעל ה"שולחן ערוך" הוא ה"מרא דאתרא" (רב המקום, כלומר הפוסק הקובע) של כל ארץ ישראל, ופסיקותיו מחייבות את כל הבאים אחריו, ובכלל זה גם את "החזון איש".