סיוט הקרדום
האם הדרך לזכות בעולם הבא היא להימנע ככל האפשר ממפגש עם העולם הזה?
בעיר ליזַ'נסק גר איש עשיר, ולו חנות גדולה. מדי בוקר אחרי התפילה נהג ללכת אל החנות ולעמוד שם כל היום. יום אחד שאל את עצמו: "לאיזו תכלית אני עמל כל כך? מה יהיה בסופי?" עוד באותו היום אמר לאשתו כי היום לא ילך אל החנות, אלא הלך אל בית המדרש ושם התפלל ולמד עד אחר הצהרים. כך עשה גם למחר ובימים הבאים, ובני ביתו ניהלו במקומו את החנות.
מדי ערב נהג האיש ללכת אל בית רבו, רבי אלימלך מליזַ'נסק, לשמוע ממנו דברי תורה. פעם אחת, בשעה שהיה אצל הרבי, אמר רבי אלימלך כי אם יצליח אדם לעצור את עצמו מלומר דברי שקר יממה שלמה מובטח לאותו אדם חלק בעולם הבא. שמע זאת האיש והחליט לנסות ולקיים זאת. מה עשה? סגר את דלת חדרו במנעול כדי שלא יהיה לו שום מגע או שיחה עם בני אדם ועל ידי כך יימנע מלומר דברי שקר כל אותו היום.
בצהריים ביקשה כלתו של האיש, אשת בנו, להיכנס אל החדר, והנה החדר נעול. דפקה בדלת ואין עונה. חששה האישה שמא חמיה התעלף בחדר וצעקה לעזרה. לקול זעקתה באו אנשים, שברו את המנעול ונכנסו פנימה. מצאו את בעל הבית יושב מעוטף בטלית ותפילין ולומד תורה. לכל השאלות ששאלו אותו לא ענה האיש דבר כי פחד שמא יאמר בשגגה דבר שקר. נבהלו מאוד בני הבית כי אמרו: "מי יודע – אולי השתתק האיש לעולם ולא ידבר עוד…" והתחילו לבכות מאוד. בתוך כך נכנס השכן הגוי וקרא בקול: "שכן, השאילני קרדומך!" פתח האיש את פיו והשיב: "אין לי קרדום." כשראו בני הבית כי האיש יכול לדבר, עזבוהו ויצאו מן החדר. לאחר שגמר את לימודו קם מן השולחן. לפתע ראה את הקרדום מונח תחת מיטתו. נבהל האיש מאוד וצעק: "אוי לי כי דיברתי היום שקר!" מיד הלך אל רבו הקדוש, רבי אלימלך. ברגע שנכנס שאל אותו הרב: "והיכן הקרדום?"
הבין האיש שרבו יודע את כל מה שאירע לו באותו היום, ובכה מאוד.
אמר לו הרבי: "היום הראו לך מן השמים שאי אפשר לקנות עולם הבא בפעם אחת. אבל כשמרגיל אדם את עצמו לדבוק באמת כשהוא עוסק יום יום במשא ומתן עם הבריות – זו הדרך שבה זוכים לעולם הבא."
הסיפור מלמד כי הדרך לזכות בחיי העולם הבא עוברת דרך המפגש עם הזולת ולא בפרישות והתרחקות מן הבריות. לשכר יזכה רק מי שהוא דובר אמת גם בשיחה ובמשא ומתן יומיומי, רק מי שמצליח בתוך מהלך החיים להיות קדוש.
נוסף על כך אפשר למצוא בסיפור אמירה על פתרונות-בזק שאינם יעילים בתיקון מידותיו של אדם, ועל כך שאי אפשר להפוך לצדיקים בן-לילה.
הסיפור מבקש להעמיד את התהליך המתמשך כדרך להתקדם ולהשתפר.
הקרדום שבסיפור מסמל את החומריות והארציות, שממנה ניסה בעל הבית העשיר להתרחק. אבל חרף מאמציו מציץ הקרדום מתחת למיטתו, סמל לעומק נפשו הנסתרת. תובנה זו מעידה שאין פתרונות קסם מהירים.
בנימין שבילי
בנימין שבילי הוא משורר וסופר.
בתוך משבר אמצע החיים, מגלה הסוחר, בעזרתו הבלתי מודעת של הגוי, שאת העולם הבא אי אפשר לקנות במעשה חד פעמי: עליו לצאת מחדרו – אותו קבר שכרה לעצמו – ולהיות מעורב בין הבריות
יופיו של הסיפור נוגע במצבו הנפשי של אדם השרוי בתוך מה שאני קורא לו "משבר אמצע החיים". סיפורנו נסוב על עשיר גדול בעל חנות מצליחה, הנוהג להתפלל מדי בוקר וללכת לאחר מכן לחנותו. כך בשגרה יומיומית, הוא מגלה לפתע שלא נותר לו למה לשאוף. החדגוניות היומיומית, הבורגנית, גורמת לו ככל הנראה תחושה של ריקנות. הוא חש שחסר לו דבר מה, אולי משהו הדומה למה שהיה לו בימים שבהם הקים את העסק המצליח שלו. אך מהו הדבר? האם אין זה הסיפוק והרצון להשיג איזו מטרה חדשה? הפרנסה כבר מובטחת ואינה מטרידה יותר. בעל החנות הגדולה והמצליחה מוקף שעמום, ודבר לא קורה סביבו. ומה עושים במצב כזה? מחליטים לפרוש, לנסות לשוב לחיים שיש בהם סיפוק. אך במה ימצא בעל החנות סיפוק? האם עליו לזנוח את חיי החומר ולפרוש אל חיי הרוח? ואם כן, האם יהיה מסוגל לשאת שינוי כה קיצוני ופתאומי בחייו – האם לא ייצא עקב כך מאיזון?
בסיפור מתוארים בצורה קומית בלבולו ותלישותו של בעל החנות העשיר, ואט אט נחשף הקורא לדרך שבה הוא מאבד את אחיזתו במציאות. זאת למרות שהוא מקדיש את חייו ללימוד ולתפילה והולך מדי ערב לבית המדרש של רבי אלימלך לשמוע דברי תורה.
מעשיו של בעל החנות חסר השם יכולים להוות משל לכל אדם המנסה לפרוש ולברוח מחדגוניות החיים המעשיים ומהמחזוריות שלהם. ואולם בתת המודע של בעל החנות נמצאת פרישה נוספת: פרישה מן העולם הזה והכנה למעבר אל העולם הבא. זו הסיבה שבגינה הוא נבהל כל כך בשומעו את דברי הרבי, על הגמול שלו זוכה מי שנמנע מדברי שקר. בשומעו זאת נכנס, או מכניס את עצמו, בעל החנות למצב טוטלי בלתי אפשרי של התמסרות לאמת. הוא חוזר לביתו ומחליט להפסיק לדבר. התמודדותו עם ההימנעות מדבר שקר נעשית בדרך של אילמות והיעלמות בתוך חדרו, שהופך לסוג של קבר. הוא, שבימים כתיקונם ודאי הרבה לדבר עם לקוחותיו, מחליט לעצור את זרימת החיים. הוא מנתק את עצמו מבני משפחתו וחי לבד מסוגר בחדרו. החלטתו הקיצונית גורמת לחוסר הבנה ולטעויות תקשורת חמורות בינו לבין קרוביו, ולבסוף אף לבהלה גדולה. הדברים מגיעים עד כדי גיחוך, כאשר את השקר מחליפות טעויות מאיימות, כשברקע נשמעים כהד דברי רבי אלימלך, שבעל החנות לא הבינם כהלכה.
ואז מגיע הרגע הקטסטרופלי הקומי כל כך.
בעל החנות לומד ומתפלל בחדרו, קרוביו הדואגים לשלומו מקיפים אותו מכל עבר, וכשאינם מצליחים להוציא ממנו מילה, דווקא אז נכנס השכן הגוי, היחיד שמצליח להוציא אותו משיתוק הדיבור שאליו הכניס את עצמו. הוא מבקש ממנו קרדום (כלי שמנפץ ושובר וגודע). בעל החנות עונה שאין לו קרדום, ומגלה אחר כך ששיקר (למעשה לא שיקר אלא לא אמר אמת) – הקרדום נמצא מתחת למיטתו.
תמימות, טיפשות, יוהרה, סחר בעולם הבא והרבה מאוד אנושיות פזורים להם בחדרו של בעל החנות, שחש כי דיבר שקר. כעת אין לו ברירה אלא לבקש מוצא אצל רבי אלימלך. והרבי, שכבר יודע מכל העניין, שואל אותו מיד עם היכנסו אליו: "איה קרדומך?" ובתוך השאלה הזאת אני שומע שאלה נוספת: איה הגרזן שאתו רצית להרוג את עצמך? בעל החנות מתעורר אל תוך בכי, שאמור לבוא כבר בתחילת הסיפור, כשגילה את חוסר התכלית שבחייו. הבכי משחרר מהשליטה. דמעותיו הן הסימן לכך. הגוי נשלח מן השמים להציל את בעל החנות. רבי אלימלך יודע זאת מהרגע שמן השמים החליטו להתערב, וביקורתו מופנית כלפי דרכו של זה שרצה לקנות את העולם הבא, אולי מתוקף היותו סוחר. את העולם הבא, אומר הרבי, כדאי יותר להשיג – לא לקנות, וזאת ניתן לעשות אך ורק במעורבות ומתוך משא ומתן עם הבריות, תוך כדי הסתכנות והימנעות מדבר שקר.
