סטודנט חופשי
מי מחליט מה ללמוד? המורה או התלמידים? התלמיד המוצא תירוץ לצאת מהשיעור מלמד אותנו שיעור על למידה ועל חופש בחירה
יום אחד ישבו שמעון ולוי לפני רבי והיו לומדים ממנו תורה.
כאשר סיימו ללמוד את הספר שבו עסקו, אמר לוי: כעת אני רוצה שנלמד את ספר משלי.
אמר שמעון, בנו של רבי: אני מעדיף ללמוד את ספר תהלים.
כפו על לוי את רצונו של שמעון, והתחילו בלימוד ספר תהלים.
והינה, בתחילת הפרק הראשון בספר הגיעו לפסוק "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" (תהלים א, ב).
פירש רבי את הפסוק כך: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ.
אמר לוי: רבי, אם כך, נתת לי רשות לעזוב את השיעור.
הסיפור מעניק הצצה מיוחדת לסדרי הלימוד בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, ועוסק במתח שבין כפייה לבחירה בחינוך. רבי יהודה הנשיא יושב ומלמד את שני תלמידיו – רבי שמעון בנו ולוי חברו. כאשר מגיע הזמן לבחור ספר חדש ללמוד בו, כל אחד מהם רוצה לעבור לספר אחר. רבי מחליט לעבור ללימוד ספר תהלים, כפי שרצה בנו. מדוע לא בחר רבי בספר משלי כפי שביקש לוי? ייתכן כי רבי הפעיל שיקול פדגוגי פשוט – ספר תהלים קודם לספר משלי בסדר הופעתם בתנ"ך ולכן הגיוני לעסוק בו קודם. ואולי, כפי שמציעים חלק מן הפרשנים, זוהי בחירה חינוכית-ערכית: ספר תהלים עוסק באמונה וביראת שמיים, ואילו ספר משלי הוא ספר מוסר ולכן נכון להקדים את האמונה התמימה לעיסוק בשאלות מוסריות.
באופן אירוני, דווקא הלימוד שנכפה על לוי בספר תהלים, הוא שנותן לו פתח להשתחרר מן הלימוד. המסקנה המתבקשת מדרשתו של רבי על חשיבותו של חפץ הלב והרצון החופשי כתנאי ללמידה אפקטיבית, היא שאין לכפות על תלמיד לימוד שאינו מעוניין בו.
נושא נוסף שעולה מן הסיפור הוא יחסי הכוחות בין המורה לתלמידיו – בסיפור שלפנינו ניצבים כביכול מול לוי, רבי ושמעון – אב ובנו ממשפחה מיוחסת, ואולי זאת הסיבה שלא מתחשבים בדעתו. דווקא מול דרשתו היפה של רבי, נוצר מצב שבו תלמיד עוזב את בית המדרש ולא מעוניין להמשיך ללמוד בו.
