הסיפור

קודם שנפטר רבי נתן נטע שפירא מקְרָקוֹב, מחבר הספר "מגלה עמוקות", כתב בצוואתו שימנו לרב ולאב בית דין במקומו את "הרב משה וָאסֵר טְרֶגֶר", הלוא הוא משה שואב-מים.
תושבי העיר הוכו בתדהמה, אך לא העזו שלא למלא אחר צוואתו של רבם. רבנים גדולים היו באותה עיר, ובתוכם גם בניו של ר' נתן נטע עצמו, ועם כל זאת עשו כפי שפקד עליהם והושיבו את משה שואב-מים בעל כורחו על כיסא הרבנות. ואף שמחה וצעק שאינו יודע להורות שום הלכה ואינו יודע לומר שום דבר תורה, אמרו לו: מה אכפת לך שתהיה רב ודיין עלינו וניתן לך שכר פרנסתך, ולא תצטרך עוד להיות שואב מים? הסכים "הרב" לדבריהם, וכך ישב לו זמן רב על כיסא הרבנות בלי לעשות דבר.
באחד הימים יצאה גזֵרה רעה לאסור על לימוד הש"ס, התלמוד הבבלי, מישראל. נכנסו חכמי העיר ונכבדיה אצל "רבם", ותבעו שיעשה כל שביכולתו כדי לבטל את הגזרה – כי איש צדיק הוא, ואם לא יעלה הדבר בידו, יפטרו אותו ממשרתו. שמע "הרב" את הדברים וביקש שימתינו זמן מה וישיב להם דבר, ובתוך כך נעלם מן העיר.
יצאו בני העיר לחפשו בכל הדרכים היוצאות מן העיר. בחיפושם הגיעו לכפר אחד ושאלו נוכרי אחד מתושביו אם ראה איזה יהודי מעירם. השיב להם הנוכרי: "לפני שלושה ימים בא אליי יהודי מעירכם וביקש שאתן לו חדר מיוחד. מאז הוא שוהה אצלי, לא אכל ולא שתה, ואיני יודע מה פשר הדבר."
נכנסו בני העיר אל החדר שהראה להם, וראו שאותו יהודי הוא רבם. מיד כשראה אותם ניצבים בפתח חדרו, אמר להם: "מזל טוב, כי התבטלה הגזרה!" ועוד אמר להם: "דעו שהייתי מוכרח לבוא לכאן כדי לחזור על כל הש"ס בעל פה עם פירוש רש"י ז"ל, ואפילו את המילים הלועזיות המובאות ברש"י אסור היה לי להשמיט, ואם חס ושלום לא הייתי מצליח בכך – הייתה הגזרה מתקיימת. וכעת, ברוך ה' שיכולתי לומר כל זאת בעל פה, ואין הגזרה יכולה להתקיים."
וכיצד הכיר ר' נתן נטע את טיבו של אותו שואב מים? כך היה המעשה: דרכו של משה שואב-מים שהיה הולך לטהר עצמו בטבילה במקווה בשעת לילה מאוחרת, כי לא רצה שידעו מי הוא ומה טיבו, וכך עשה ימים רבים. פעם אחת אירע שר' נתן נטע עצמו בא לטבול בשעה מאוחרת, וכשפגש בשואב המים הבין שאין תוכו כברו. הפציר בו ר' נתן נטע שיגלה לו מי הוא, וגילה לו את סודו – שהוא מן הצדיקים הנסתרים.

---

על הסיפור

במרכז הסיפור ניצבת דמותו הקדומה והמסתורית של ר' נתן נטע מקרקוב, מגדולי התורה בפולין במאה ה-17, שנודע בזכות ספרו "מגלה עמוקות", העוסק בחכמת הנסתר.
בסיפור מתוארת צוואתו של ר' נתן נטע להושיב על כיסאו יהודי שהיה מוכר לכול כאדם פשוט ביותר, שמלאכתו היא שאיבת מים ואספקתם לבתי העיר. בסיומה של התרחשות פלאית – שבה מונע "הרב" החדש גזֵרה כנגד לימוד הש"ס – מתגלה טיבו האמיתי של אותו משה שואב מים כאחד מן "הנסתרים" – חבורה אגדית של צדיקים שהסוו את מדרגתם הרוחנית ואת ידיעותיהם בתורה והציגו עצמם כלפי חוץ כאנשים פשוטים מאוד.
נדמה שהרושם העיקרי שסיפור זה מותיר אחריו הוא ההפתעה לנוכח חשיפת סודו של היהודי הפשוט, ואם תרצו, חכמתו של הרב, שהיה מגלה עמוקות לא רק בדברי תורתו אלא גם באנשי עירו. מתוך כך, עולה במחשבה האפשרות שהסודות העמוקים ביותר מתגלים דווקא במציאות הפשוטה ביותר – באיש פשוט, במעשה שגרתי, במקרה שקרה.
כיוון זה מתחזק לנוכח ההערה ה"למדנית" המשולבת בסיפור, המספרת על הערך הרב שייחס רבי יצחק מאיר מגור, שהיה מוכר כאחד מגאוני התורה בדורו, לכל מילה בפירוש רש"י על התלמוד – ואפילו למקרים שבהם מדובר רק בתרגום הארמית התלמודית לצרפתית העתיקה, שפתו של רש"י. גם במקרה זה, גדולתו של הרב אינה מרחיקה אותו מן הפרטים הקטנים, הפשוטים לכאורה, ואולי היא זו שגורמת לו למצוא בהם עניין מיוחד – מתוך ציפייה לגלות בהם עומק נסתר.