הסיפור

שנו רבותינו:
מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע ושאל אותו: תפילת ערבית – האם היא רשות או חובה?
אמר לו רבי יהושע: רשות.
בא אותו תלמיד לפני רבן גמליאל ושאל אותו: תפילת ערבית, רשות או חובה?
אמר לו רבן גמליאל: חובה.
אמר לו התלמיד: רבי יהושע אמר לי שהיא רשות.
אמר לו רבן גמליאל: המתן עד שייכנסו החכמים לבית המדרש ותשאלני בפניהם.
כשנכנסו החכמים לבית המדרש עמד השואל ושאל: תפילת ערבית, רשות או חובה?
אמר לו רבן גמליאל: חובה.
שאל רבן גמליאל את החכמים: האם יש אדם שחולק עליי בדבר זה?
אמר לו רבי יהושע: לא.
אמר לו רבן גמליאל: אמרו לי שאתה אמרת שהיא רשות!
המשיך רבן גמליאל ואמר לו: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך.
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אילו הייתי עומד מול עדותו של אדם מת הייתי יכול להכחיש את דבריו, ועכשיו שאני חי והוא חי – איך יכול החי להכחיש את החי?
היה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע נשאר עומד על רגליו, עד שהתחילו כל הנוכחים להתרעם על ההשפלה של רבי יהושע ואמרו לחוצפית המתורגמן שהעביר בקול לקהל את דברי רבן גמליאל: הפסק! והפסיק.
התרעמו חכמי בית המדרש על הנשיא, ואמרו: עד מתי ניתן לו לצער את רבי יהושע? הוא כבר עשה את זה פעמיים.נלך ונעביר אותו מתפקידו ונעמיד נשיא אחר במקומו.
אך את מי יוכלו להעמיד כנשיא?
רבי יהושע – בעל עניין הוא במאורע.
רבי עקיבא – הגיע מפשוטי העם, ואם יעניש אותו רבן גמליאל על כך שהחליף אותו, אין זכות אבות שתעמוד לו.
החליטו: נעמיד את רבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם והוא עשיר והוא דור עשירי לעזרא הסופר.
חכם – שאם יקשה עליו רבן גמליאל, קושיות ידע לענות לו.
עשיר – שאם יבוא רבן גמליאל לבית קיסר לשחדו שיחזירו למעמדו, יוכל גם הוא לתת כסף לקיסר במקומו.
ועשירי לעזרא – שיש לו זכות אבות ולא יוכל רבן גמליאל להעניש אותו.
שאלו החכמים את רבי אלעזר בן עזריה: האם מוכן אתה להיות ראש הישיבה?
אמר להם: אלך ואתייעץ עם משפחתי. הלך ונועץ באשתו.
שאלה אותו אשתו: ואם יעבירו אותך מתפקידך, כפי שעשו עם רבן גמליאל?
ענה לה רבי אלעזר בפתגם: טוב לאדם להשתמש אפילו יום אחד בכלי יקר, גם אם למחר הוא יישבר. כדאי לנצל הזדמנות גם אם מחר תילקח הזדמנות זו ממני.
אמרה לו: והלא אין לך שיער שיבה כלל, אתה לא נראה כמו נשיא ולא יכבדו אותך.
באותו היום היה רבי אלעזר בן שמונה עשרה, התרחש לו נס ונוספו לו שמונה עשרה שורות של שיבה בשיער ראשו. ועל כך העיד על עצמו רבי אלעזר בן עזריה: "הרי אני כבן שבעים שנה" ולא "בן שבעים שנה".
באותו היום סילקו את שומר הפתח של בית המדרש ונתנו רשות לכל תלמיד שרצה להיכנס וללמוד.
עד אז הכריז רבן גמליאל ואמר: כל תלמיד שאין תוכו כברו (כפי שנראה מבחוץ) לא ייכנס לבית המדרש. ובאותו היום הוסיפו מאות ספסלים לבית המדרש.
כשראה זאת רבן גמליאל חלשה דעתו ואמר: שמא חלילה וחס מנעתי תורה מישראל?
באותו היום לא נותרה הלכה אחת שהייתה תלויה והתקשו בה בבית המדרש שלא פירשוה. אף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת.
באותו היום הגיע יהודה, שהיה גֵר עמוני, לפניהם בבית המדרש.
אמר להם: האם אני יכול להיות חלק מהקהילה היהודית ולהתחתן עם בנותיכם?
אמר לו רבי יהושע: מותר לך.
אמר לו רבן גמליאל: והלא נאמר בתורה "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'".
השיב רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומם הם יושבים? הלא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות. ואחרי דיון קצר בין השניים התירו לאותו הגר לבוא בקהל.

---

על הסיפור

מי ראוי ללמוד תורה? על שאלה זו היה עונה רבן גמליאל בצורה ברורה: הטובים בלבד.
רבן גמליאל היה נשיא הקהילה היהודית בארץ ישראל שנים בודדות לאחר חורבן בית המקדש וכישלון המרד הגדול. ישראל נמצאת תחת שלטון רומי, אך הם מעלימים עין מהשליט הפנימי של היהודים. רבן גמליאל לא הסתפק בתפקיד פוליטי, ושלט גם בבית המדרש שבו נקבע אורח החיים של היהודים שסרו למרותם של חכמים.
כאשר רבי יהושע, שהיה ראש בית המדרש, הראה צל של מחלוקת על פסיקתו – העמידו רבן גמליאל על מקומו, תרתי משמע.
רבן גמליאל רצה להפוך את הישיבה למעין מגדל שן שבו האליטה בלבד תקבע את ההלכה. רבי אלעזר בן עזריה, בהחלטה נועזת, החליט לפתוח את דלתות בית המדרש ולהתחיל לשמוע תפיסות מגוונות יותר מפי אנשים שעד כה לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע את קולם. לא היה זה פלורליזם במובן המקובל היום, אך היה זה צעד חשוב בפני פתיחות רבה במגוון הדעות הקיים בתוך השיח ההלכתי. פתיחת שערי בית המדרש מקבילה לפתיחת שערי העם היהודי בפני הגר העמוני בדיון המסיים את הסיפור, שבו פוסקים כולם לפי דעת רבי יהושע ובניגוד לדעתו של רבן גמליאל.
לא כל פרחח צעיר יכול לעשות שינוי כזה ושהסובבים אותו יקבלו אותו. ראינו כי כוחם של חכמי בית המדרש גדול לעיתים משל הנשיא. ברבי אלעזר בן עזריה היה שילוב מנצח – מצד אחד הוא היה "אחד משלהם": נצר לשושלת מכובדת, בעל שכל חריף וידע רב. ומן הצד השני הוא היה צעיר, פחות שמרן, ופתוח לחידושים, להקשבה, ולהכניס קצת רוח צעירה ומרדנית במבנה הישן והמיושב מדי. עדות לחשיבות המהלך באה מפי רבן גמליאל עצמו כשהחל לתהות שמא אכן היה אליטיסט מדי.
עדות נוספת היא כמות החומר החדש שלובן וזוקק בבית המדרש ביום שבו נכנס רבי אליעזר לנשיאות: יום אחד בלבד של חדשנות, וכבר נוספה מסכת שלמה חדשה למשנה. התלמוד גם מעיד שבכל מקום במקורות של חז"ל שמוזכרת הלכה שנאמרה "בו ביום" – נאמרה ביום הזה. פריצת הדלתות והכנסת מאות תלמידים הביאה לזינוק בידע, בלימוד ובליבון.
ככל הנראה נשיאותו של רבי אלעזר נמשכה ימים ספורים בלבד, שלאחריהם, מספר התלמוד, הוחזר רבן גמליאל למעמדו באופן חלקי לצידו של רבי אלעזר בן עזריה. אך ימים ספורים אלה הותירו את חותמם על התרבות הלמדנית המתפתחת ונתנו דריסת רגל לכל מי שרוצה ללמוד לבוא, לשמוע ולהשמיע.