נשיא במחלוקת – חלק ב
איך יכול בית המדרש להתנהל אחרי משבר הדחתו של רבן גמליאל? הפיוס וההתנהלות בצל המשבר
בהמשך להדחתו של רבן גמליאל ולפתיחת בית המדרש בתחילת הסיפור,
אמר רבן גמליאל לעצמו: הואיל וכך, אלך ואפייס את רבי יהושע על יחסי אליו.
כשהגיע לביתו ראה את קירות ביתו שהם שחורים, ואמר לו: מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה.
ענה לו רבי יהושע: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאינך יודע צערם של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים.
אמר לו רבן גמליאל: שמעתי את דבריך, מחל לי.
לא הקשיב לו.
אמר לו רבן גמליאל: מחל לי בשם כבוד בית אבי הנשיא.
התפייס רבי יהושע.
אמרו שניהם: מי ילך להודיע לחכמים שהתפייסנו?
אמר כובס אחד: אני אלך.
שלח רבי יהושע בידו מסר חידתי לחכמים: לובש המדים ילבש מדים, ומי שלא לבש מדים ללובש המדים 'תן לי את מדיך ואלבשם'.
כששמעו את המסר אמר רבי עקיבא לחכמים: סגרו את הדלת שלא יבואו עבדי הנשיא ויפגעו בחכמים.
אמר רבי יהושע: מוטב שאקום ואלך בעצמי אליהם.
בא ודפק על הדלת הסגורה ואמר להם בחידתיות: מזה בן מזה יזה, ומי שאינו מזה ואינו בן מזה, האם יכול לומר למזה בן מזה: מימיך אינם טהורים?!
אמר לו רבי עקיבא: רבי יהושע, התפייסת? הרי את הכול עשינו בשביל כבודך, והינה מחר אני ואתה נשכים לפתחו של רבן גמליאל?
אמרו: איך נעשה?
האם נעביר את רבי אלעזר בן עזריה מתפקידו? הרי למדנו שמעלים בקודש ואין מורידין.
האם יישאו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה את דרשותיהם לסירוגין אחד בשבת זו ואחד בשבת אחרת? כך עלולים לבוא לידי קנאה.
אלא ידרוש רבן גמליאל שלוש שבתות ורבי אלעזר בן עזריה שבת אחת.
מה קורה ביום שלמחרת התעוררות מהפכנית? האם קם שלטון חדש המשנה את כל הסדרים או שהשלטון הישן מושב על כנו כאילו לא קרה כלום? זהו סיפור על שני הצדדים המוחלים על כבודם ביום שאחרי ההפיכה ועושים צעדים לעבר עבודה משותפת בלי להתעלם מהפערים ביניהם.
אחרי שרבן גמליאל התנהג בביטול כלפי רבי יהושע והודח בידי יושבי בית המדרש הוא לוקח אחריות ומבקש מחילה מרבי יהושע. הפגישה ביניהם מנכיחה שוב את הניתוק של רבן גמליאל הנשיא מתלמידי החכמים המתפרנסים בדוחק. ועדיין, לא מדובר בדמוקרטיה: רבי יהושע מכבד את בסיס הסמכות של רבן גמליאל – ייחוסו לבית הנשיא – והוא מתרצה.
למרות שהיחסים בין השניים הם לב הסיפור הוא איננו מתמצה בהם. אחרי שהשניים התפייסו עליהם לשכנע את תומכיהם. רבי עקיבא מייצג כאן את תומכיו של רבי יהושע בבית המדרש, והוא חושש מבעלי זרוע הסרים למרותו של רבן גמליאל הנשיא. מתוך החשש הוא איננו מקבל את המסרים המרומזים עד שהוא שומע אותם מרבי יהושע עצמו.
רבי יהושע ניגש לעניין בזהירות. הוא שולח לבית המדרש מסרים מרומזים שבהם הוא משתמש במושגים מעולם הכהונה: לבישת מדי כהונה והזאת מים או דם קורבנות הן מתפקידיו של הכהן, ורבי יהושע משתמש בכהונה בתור מטאפורה לתפקיד העובר בירושה ואי אפשר להחליף את הנושא בתפקיד.
אלא שהתפקיד איננו מוחזר לרבן גמליאל בלי שהאירועים יותירו את רישומם. בהסדרים הנקבעים בהמשך הוא שומר על בכורתו, אך גם רבי אלעזר בן עזריה איננו מודח ושומר אל מעמד מסוים, המזכיר לכולם את המשבר ומהווה אזהרה לעתיד עבור הנשיא לבל ישתרר על תלמידי החכמים.
