הסיפור

פעם אחת, כאשר באו חסידי סלונים אל בית המדרש, מצאו שהדלת נעולה מבפנים. דפקו על הדלת ואין פותח. בין החסידים היה גם ילד צעיר ושמו דוד. הכניסו החסידים את דוד פנימה דרך פשפש קטן, כדי שיפתח עבורם את הדלת.
כשנכנס, שמע הילד רעש מכיוון חדרי השירותים. כשהלך לראות מה סיבת הרעש, ראה והנה הרבי, ר' יששכר-לֵייבּ מסלונים, כורע ליד בור הביוב הפתוח, וידו מפשפשת בטינופת. לא מכבר התריע הגבאי, כי אם לא יפתחו את הסתימה שבחדר השירותים ינעל את בית המדרש בפני החסידים. בשל כך, ניסה הרבי לפתוח את הסתימה.
כשראה הרבי את הילד, פנה אליו וביקש ממנו שלא לגלות את שראו עיניו עד לאחר מותו.
אחר כך אמר ביידיש: "דוּ הֵייסְט דוד!" – שמך דוד. "ודאי מכיר אתה את השאלה ששאל דוד המלך 'מִי יַעֲלֶה בהַר ה' וּמִי יָקוּם בּמקוֹם קדשוֹ' (תהלים כד, ג). על שאלה זו ענה בהמשך הפסוק – 'נְקִי כַפַּים וּבַר לֵבַב' (שם, פסוק ד). 'נקי כפים' – זה זה!" כך אמר הרבי, והרים את ידו המטונפת מול פניו של הילד. אחר כך הוסיף: "'וּבַר לֵבַב' – וועֵר וֵויְיסט, וועֵר וֵויְיסט." – מי יודע, מי יודע.

---

על הסיפור

בדרשה שדרש הרבי לפני הילד המופתע, גם ידיים מטונפות עשויות להתגלות כ"ניקיון כפיים". הניקיון, על פי הדרשה של הרבי, אינו רק עניין גשמי, אלא הוא מצב רוחני ונפשי, וכך עיסוק "מלוכלך" עשוי להתגלות כנקי וטהור.
מסר זה הועבר על ידי הרבי בדרשה על פסוק מתהלים, ספרו של דוד המלך. בפסוק שואל דוד מי ראוי להיות "בהר אלוהים". בדרשתו של הרבי נראה כי הכוונה היא למדרגה רוחנית נעלה, אך גם למקום הספציפי שבו מתרחש הסיפור – בית המדרש של החסידים. על שאלה זו ענה הרבי בדרשתו על ניקיון הכפיים. בהמשך דרשתו מצטנע הרבי, ואינו מודה כי הוא גם "בַּר לבב" (נקי לב).
סיפור זה סופר מפי השמועה בקרב חסידי סלונים. דוד, הילד שבסיפור, היה לימים תלמיד חכם חסידי, ולפרנסתו עבד כרָצף פשוט, אולי בהשפעת הדברים ששמע מר' יששכר לייב מסלונים באירוע המתואר בסיפור.