נפשי החזקה והפיקחת
שיר שכתב ר' נחמן מברסלב כדי לעודד את נפשו, ולהזכיר לה כי היא "חזקה ופיקחת". על האדם לזכור עד כמה חזק הוא, וכמה כוח יש בנפשו
בתחילת הספר "ליקוטי מוהר"ן" צירפו החסידים שיר בשם "שיר נעים" שכתב רבי נחמן מברסלב לפי אותיות שמו – נחמן. וכך מופיע בשיר:
נפשי החזקה והפיקחת – למה לא חסת עלייך ושכחת אומן המגדל אותך, והאכילך ממתקים והלבישך ארגמן. ועתה את רמוסה בין עקבי הצאן ובין רגלי התאוות העבים והגשמיים, ואת עירום ועריה. יין משתיך נהפך למשתה דמעות.
חזק ונתחזק! ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל – אפילו כשמושכו בחוטמו העכבר לא יבעט בו. וכל זה מחמת שטות – שאין יודע מכוחו. אבל נפשי הפיקחת והחזקה!
מה תעשה ליום פקודה, ומה תשיב לשולחיך דבר? אל תביט על מצהלות הזמן, כי גופך חלש ודל. הזמן הולך והומה והגוף – אפשר עכשיו בא יומו.
נקוב לב האבן והאר לי משם מעט פניך. בָּרָה כַּחַמָּה, יָפָה כַלְּבָנָה, אל תחריש ואל תשקוט. הרימה קולך הערב בשירות והודה, ופתח פיך ותוציא דבריך הנעימים לפני הקדוש ברוך הוא. דל עיניך למרום וזכור אהבתך הישנה.
זהו קטע מתוך שיר ארוך ומורכב, שפורסם כפתיחה לספרו של ר' נחמן מברסלב "ליקוטי מוהר"ן". הקטע שצורף כאן מופיע באמצע השיר, כמין התפרצות של רגשות שאינם משתקפים בפרקי השיר האחרים.
בשיר שנכתב באקרוסטיכון של שמו, מדבר ר' נחמן עם נפשו וקורא לה שוב ושוב לזכור את כוחה. בדוגמה שמביא ר' נחמן, אנחנו דומים לפעמים לפיל או לגמל, שאינם מודעים לכוחם ונותנים לעכבר קטן להוביל אותם. ומכאן, שאמונה בכוחו של האדם לשנות ולפעול היא שתסייע לו במאבקיו בחיים. בשיר זה מתאר ר' נחמן את עצמו כמי שנאבק ב"תאוות" וב"מצהלות הזמן" – הדברים שאינם נצחיים ובעלי משמעות. הוא מבקש מלבו להתעורר ולזכור את "אהבתו הישנה".
