נעלי פאר ללא סוליות
הרבי מרוז'ין נוהג לנעול נעליים מפוארות, אך ללא סוליות תחתיהן. ההידור החיצוני מתגלה כעטיפה חיצונית בלבד, ומתחתיו יש כאב וייסורים שהרבי מסתיר
רבי ישראל מרוז'ין נהג לנעול נעליים מהודרות ומבהיקות, כדרכם של גבירים נכבדים.
פעם אחת בימי החורף, כשיצא עם חסידיו לקדש את הלבנה במוצאי השבת, כיסה הכפור את האדמה. כשעקרו את רגליהם מהאדמה הקפואה כדי לחזור לביתם, ראו החסידים כי במקום שדרך רבם על הארץ נראה דם על פני השלג. אז הבינו החסידים, כי אין סוליות בנעליו המפוארות של הרבי, ובתוך נעליו צעד יחף על האדמה הקפואה.
ר' ישראל מרוז'ין התפרסם מאוד בגינוני ההידור שנהג בהם בחייו. הוא חי בבית מפואר והתהדר בלבוש אצילי ויוקרתי. התנהגות זו התפרשה על ידי החסידים כדרך רוחנית שנועדה לגרום לאדם להאמין בכוחו וביכולותיו בלי לשקוע בייאוש ובנמיכות רוח. על פי הסבר זה, הגינונים וההידור אינם משקפים בהכרח את מצבו הכלכלי של הרבי, אלא את המאמץ להתעלות מעל הייסורים והכאב, כלומר את הצרות והמצוקות יש להצניע מתחת לחזות שקטה ואצילית.
גישה ייחודית זו מסומלת בסיפור על ידי הנעליים, שכלפי חוץ הן "מפוארות ומבהיקות", אך "מתחתיהן" יש כאב וייסורים קשים. נעלי הפאר אינן אלא מצג שווא חיצוני ומזויף, אך תפקידן חשוב – לסייע לאדם להתעלות מעל הכאבים ולא לשקוע בבעיות שלו. עבור החסידים סימלו נעליו של הרבי את העובדה כי אף על פי שהרבי התגורר בארמון מפואר הוא אינו מנותק מהכאבים הפרטיים והכלליים, אלא חש אותם בעוצמה באופן סמוי מן העין. ועל פי קריאה זו – גם אדם שמצבו שפיר וטוב, אל לו להתנתק מכאביו של הזולת ומן השבר והכאב השוררים סביבו.
