נס על נס
רבי אבא הולך בדרך ורואה אדם שניצל פעמיים בדרך נס. סיפור על עין טובה ולב טוב המצילים את האדם.
רבי אבא היה יושב בפתח שער לוד.
ראה אדם אחד שהיה בא ויושב על מדף אבן בצלע הר, והיה עייף מן הדרך וישן שם.
פתאום ראה נחש שהתקרב אל האיש.
לפתע הגיחה חיה טורפת והרגה את הנחש.
כשהתעורר אותו אדם ראה את הנחש מת לפניו,
קם האיש ממקומו ומייד נפל מהאבן שעליה ישן לתהום שתחתיו, וניצל.
בא לקראתו רבי אבא ואמר לו: אמור לי מה מעשיך, שהרי לא לחינם עשה לך הקדוש ברוך הוא שני ניסים אלו.
אמר לו אותו אדם: כל ימיי הקפדתי שאם אדם עשה לי אדם דבר רע התפייסתי עימו ומחלתי לו, ואם לא עלה בידי להתפייס עימו לא עליתי על מיטתי עד שלא מחלתי לו ולכל מי שציער אותי, ולא נטרתי טינה על הרע שנעשה עימי, ולא זו בלבד אלא שמאותו יום ואילך השתדלתי לעשות עימהם טובה.
בכה רבי אבא ואמר: גדולים מעשיו של אדם זה משל יוסף, שהרי אצל יוסף היה מדובר באחיו והיה עליו לרחם עליהם, אבל מה שעשה זה גדול הוא משל יוסף, וראוי שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס על נס.
האדם שפוגש רבי אבא עושה כל מאמץ על מנת שלא להישאר בכעס או בטינה כלפי אחרים.
העין הטובה שבה אותו אדם מתבונן על העולם ופועל בו כאשר הוא מוחל לאחר גם באופן חד-צדדי, לפנים משורת הדין, ואף במקרה שבו לא ניכרת השתדלות מן הצד השני – משתקפת בסיפור גם בעין הטובה שבה העולם – או אלוהים – מתבונן עליו בחזרה וחורג עבורו משורת הדין. המציאות מזמנת לו הצלה מפגעי הטבע אפילו כאשר הוא עצמו מחליט ללון בדרך בקרבת נחשים ועל מדף של סלע בצלע הר.
המידה הטובה הכפולה והמשולשת שבה הוא נוהג כלפי מי שנהג בו רעה, מתגלגלת אליו בחזרה בנס על נס שמתרחשים עבורו כמעט מבלי משים.
