ניגונו של רבי משה לייב
ר' משה לֵייבּ מסַסוֹב מבקש כי ניגון מיוחד שנוגן ביום חתונתם של חתן וכלה עניים, שחיתן, ינוגן גם ביום פטירתו. מה היה מיוחד כל כך באותו ניגון?
רבי משה לֵייבּ מסַסוֹב השיא חתן וכלה עניים. באין משפחה, עמד ר' משה לייב בחופה כאביהם משני הצדדים, ושמח מאוד בניגון המיוחד שניגנו הכליזמרים, חבורת המנגנים, בהכנסת הכלה לחופה. ושמעו שאמר ר' משה לייב: "מי ייתן, ועם הניגון הזה יוליכוני לבית מועד לכל חי, כשיגיע יומי."
עברו שנים רבות ונשתכח הדבר. והנה, כשהגיע יום פטירתו, ביום הרביעי לחודש שבט, בשנת תקס"ז, היו הכליזמרים עם כלי נגינתם בדרכם לחתונה בעיר ברודי. לפתע החלו הסוסים לרוץ עם העגלה, ואי אפשר היה לעוצרם. העגלה, ובה המנגנים, עלתה להרים וירדה לבקעות עד שלבסוף עצרו הסוסים סמוך לבית עלמין אחד. ראו הכליזמרים והנה יהודים רבים התקבצו במקום. שאלו המנגנים איזה מקום כאן, ומיהו הנפטר? כשנענו, נזכרו ששמעו מפיו של הנפטר את דבר בקשתו, ונזכרו גם בניגון המיוחד שניגנו אז באותה החתונה.
הושיבו בית דין לדון בכך, ופסקו שיש לקיים את הבקשה, ויש לזמר את הניגון בהלוויית הצדיק, וכן עשו.
לסיפור זה מיוחס ניגון מסוים, הידוע ומושר גם כיום. בקשתו של ר' משה לייב כי ניגון החתונה יבוצע גם בשעת הלווייתו, מצביעה אולי על הקשר והדמיון שבין חתונה והלוויה. התהלוכה שבה מובלת הכלה אל החופה לאור לפידים, כפי שהיה נהוג במזרח אירופה, לוותה פעמים רבות בניגונים המהולים בשמחה ובעצב עמוק.
בדומה לכך, הניגון של ר' משה לייב מכיל את שני האירועים שהם לכאורה מנוגדים ביותר – חתונה והלוויה, שמחה ועצב – והופך בכך לניגון המקיף את החיים בכללם.
הניגון בוצע לראשונה בחתונתם של זוג עני שר' משה לייב חיתן וערך בעבורם את החתונה, כאילו היה אביהם. ייתכן שהמצווה הגדולה שעשה ר' משה לייב היא שגרמה לכך שהמנגנים ינגנו ניגון מיוחד זה.
להקות של בעלי נגינה נקראו במזרח אירופה "כּלֵיזְמֶרים". רבים מהם נדדו בדרכים בעגלות, בדרכם לחתונות ולשמחות. בחתונות רבות אִלתרו הכליזמרים ניגון חדש, וייתכן כי גם בסיפור זה מתואר ניגון מיוחד, שהולחן באותם רגעים.
בית הדין התכנס כדי לפסוק ולהתיר לכליזמרים לנגן את הניגון, מכיוון שדבר מעין זה לא היה מקובל. ייתכן שבשל המצווה לקיים את דבריו של הנפטר (תלמוד בבלי, גיטין, דף יד עמוד ב), הוחלט להתיר את הדבר בפעם ההיא.
