מתעקשים לחטוא
שני המשרתים - היהודי והגוי - גרמו לשתי בעיות הלכתיות. אילו רק היו מתחלפים בתפקידים היה הכול כשורה. ר' שמחה בּוּנים מפּשיסחָה למד מכך כי לפעמים אדם מתעקש לחטוא.
סיפר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה:
פעם אחת הייתי בעיר דַנְציג. בליל שבת אחד הייתי באחד מבתי היין שבעיר, ובא לשם יהודי אחד שביקש לשתות יין. שני משרתים היו במקום – אחד יהודי והאחר גוי. והנה ראיתי, כי כשהלכו המשרתים אל המרתף להביא את היין, החזיק היהודי את הנר והגוי הביא את היין.
בכך גם חילל המשרת היהודי את השבת, וגם נפסל היין והפך ליין-נסך. חשבתי – הלוא אם היו עושים להפך, שהיהודי היה מחזיק את היין והגוי את הנר – הכול היה כשורה.
אז הבנתי מדוע כינתה התורה את בני ישראל במילים "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (דברים לב, ה). ראיתי עד כמה בקלות ניתן לעשות את הדברים כראוי, וכי לפעמים מתעקשים יהודים לחטוא.
ר' שמחה בונים מפשיסחה עסק במסחר בעיר הנמל דנציג, ובא במגע עם יהודים רבים שהתרחקו משמירת המצוות. בסיפור על שני המשרתים נוצרה בעיה כפולה – חילול השבת של המשרת היהודי שהחזיק את הנר, ופסילת היין על ידי מגעו של המשרת הגוי. ר' שמחה בונים רואה בכך "עקשנות", שהרי לא הרוויחו החוטאים בכך שום דבר, והתוצאה המעשית הייתה זהה אילו היו המשרתים מתחלפים בתפקידים.
באופן כללי רומז בכך ר' שמחה בונים כי לפעמים בני אדם נצמדים לדרך לא טובה, גם כאשר אינם מפיקים שום תועלת מכך. הדבר עשוי לקרות מחוסר תשומת לב, כשם שקרה אולי במקרה של שני המשרתים, אך לעתים הדבר נעשה גם מתוך רצון להתריס.
