מתנה למשיח
מדוע שתו החסידים מן החבית השמורה למשיח בלבד? בדיחה חסידית מעידה על יכולתם של החסידים לחוש גאולה גם בהיותם במצב של גלות.
הלצה חסידית מספרת מה יתרחש כשיבוא לבסוף המשיח.
אירוע גדול ייערך, מן הסתם, ואל הטקס יבואו נכבדים ונציגי כל שכבות העם היהודי. רק החסידים ייעדרו תחילה מן המקום – מן הסתם מאחרים הם. ואכן, זמן מה לאחר תחילת הטקס יבואו החסידים וייכנסו אל האולם.
לא בידיים ריקות יבואו החסידים, אלא מתנה מיוחדת יביאו עמם עבור המשיח – חבית גדולה וישנה של "משקה", יין שרף. על החבית יהיה ניכר כי ישנה מאוד היא, וגם האותיות הכתובות עליה – "לכבוד משיח צדקנו" – כבר דהו מרוב שנים.
אז יניחו החסידים את החבית לפני המשיח, וגם כוס יביאו ויפתחו את הברז שבתחתית החבית. והנה, אפילו טיפה אחת של יי"ש לא תצא מן הברז. יטו החסידים את החבית על צדה, ויטו עוד – עד שלבסוף ייצאו טיפות אחדות של יי"ש מן החבית הגדולה, ויזלגו אל קרקעית הכוס.
יביט המשיח בכוס ויאמר בחיוך: "וכל זה בשבילי?"
יענו לו החסידים ויאמרו: "דע לך, רבנו המשיח, כי החבית הייתה מלאה פעם. אתה הוא שהתעכבת כל כך הרבה שנים, וכי מה יכולנו לעשות. גנבנו מדי פעם מן החבית שלך, וגם זאת – רק במקרי חירום כמובן. וכעת, עליך להודות לנו," הוסיפו החסידים ואמרו, "הרי אם היום לא היית בא – גם את זה לא היית מקבל."
בדיחה זו, שמקורה מפי השמועה, לועגת לחסידים ומציינת את נטייתם לתבל את מפגשיהם בשתיית משקאות חריפים, וכן את נטייתם לאחר ולא להקפיד על זמנים. עם זאת, ניתן לראות בהלצה זו גם יסודות חסידיים חשובים. העובדה שהחסידים אינם ממתינים למשיח אלא כבר שותים מן החבית השמורה עבורו, מסמלת את השינוי הגדול שעשתה החסידות. על פי החסידות, כל אדם יכול לחוש או "לטעום" את טעמה של הגאולה עוד לפני בוא המשיח. בניגוד להמתנה העצובה לביאת הגואל, שעליה קוננו יהודים כה רבים לאורך שנות הגלות הארוכות – נטו החסידים אל השמחה וחשו תחושות של גאולה גם בהיותם בגלות. הדבקות באל, תחושת היחד של החבורה החסידית, הקִרבה אל הצדיק, הניגון והריקוד – כל אלו ועוד סייעו לחסידים לחוש גאולה גם לפני בוא המשיח.
זו אולי גם הסיבה לאיחור המופיע בסיפור – החסידים אינם ממתינים עוד למשיח שיגאל אותם וישקה אותם מן החבית. להפך – הם כבר טועמים את טעמה של הגאולה ולפיכך כדאי לו למשיח שיזדרז לבוא, אחרת לא יישאר עבורו דבר…
