משרת נאמן
המשרת מרגיש בבית כל כך עד שהוא מרשה לעצמו להתנסח במילים של בעל הבית ולדבר בשמו. על פי הרבי מוורקי, זהו משל על משה שנתן את התורה.
במדרש רבה מתואר מה אירע לאחר מתן התורה:
"התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא – אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש, שמא יאמר לישראל 'אני נתתי לכם את התורה, אני הוא שכתבתי ונתתי לכם!' אמר להם הקדוש ברוך הוא: חס ושלום שמשה עושה את הדבר הזה. ואפילו עושה – נאמן הוא, שנאמר 'לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה, בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא' (במדבר יב, ז)" (שמות רבה, פרשה מז).
על מדרש זה שאל רבי יצחק מוורקי: "כיצד מתיישבים דבריו של הקדוש ברוך הוא? תחילה אמר – חס ושלום שמשה עושה כך, ואחר כך אמר שאפילו עושה כך – נאמן הוא!"
את תשובתו הדגים בדרך משל:
"סוחר אחד לקח משרת שיעבוד בחנות שלו. בתחילה, כשבא אחד לקנות סחורה והציע מחיר זול, אמר לו המשרת: 'בעל הבית אינו יכול למכור לך במחיר זה.'
שנה אחר כך, אם בא אדם וביקש לקנות בזול ענה לו המשרת בלשון רבים ואמר כך: 'אנחנו לא נמכור לך במחיר נמוך שכזה.'
אבל שנה אחר כך, כבר היה המשרת קרוב כל כך אל הסוחר, ודבק בו מאוד. ולכן, אם ביקשו לקנות ממנו בזול ענה להם בלשון יחיד ואמר: 'לא אסכים למכור לך כל כך בזול.'"
בעזרת המשל מסביר הרבי מוורקי כיצד ייתכן שמצד אחד משה לא יאמר כי התורה היא "שלו", ומצד אחר – הוא אכן יאמר כך ובכל זאת ייחשב "נאמן". על פי המשל מדובר בשני שלבים – תחילה המשרת אינו מעז לומר כי הסחורה היא שלו. לאחר שהוא מרגיש מעורב וקרוב מספיק אל בעל הבית שלו הוא מתנסח בגוף ראשון, ומדבר כאילו הסחורה שייכת לו. על פי המשל, אין בכך בעיה ולהפך – הדבר מעיד על הנאמנות והקִרבה הרבה שחש המשרת כלפי אדונו. ובשל כך – גם אם המשרת יתנסח כאילו הסחורה היא שלו, הוא אינו מתכוון לעצמו, אלא לזהות שהוא חש עם אדונו.
משה, על פי המשל, היה כה קרוב אל נותן התורה ו"משרת נאמן" כל כך, עד שדיבר והתנהג כאילו התורה היא קניינו, אך אין רע בכך.
באופן רחב יותר, המשל קשור לרעיון של נתינת התורה מן השמים אל בני האדם. פעולה זו מסמלת בעולם המחשבה היהודי את נתינת העצמאות לבני האדם שיוכלו לעצב בעצמם את התורה, מתוך מחויבות והזדהות עמוקה עם "האדון", נותן התורה.
בתור סיטואציה אנושית מתאר המשל כיצד נוצרת הזדהות עמוקה בין בני אדם, עד שהם מאמצים ומפנימים את זהותו של האדם האחר ומדברים בשמו. דבר זה אינו מתואר כמצב שלילי אלא להפך – כעדות למחויבות עמוקה ולקרבה.
