הסיפור

מעשה היה בימי שלמה המלך בשלושה בני אדם שהיו מהלכים בדרך בערב שבת, ונכנסה השבת ולא יכלו לשאת עימם את ממונם מפני חילול שבת.
אמרו זה לזה: בואו ונטמין ממוננו במקום אחד, והלכו והטמינו הממון.
כשהגיע חצי הלילה, עמד אחד מהם ונטל הממון והטמין אותו במקום אחר.
במוצאי שבת ביקשו ללכת לדרכם והלכו לאותו מקום שבו הטמינו את הממון ולא מצאוהו שם.
התחילו לריב, זה אומר: אתה גנבת! וזה אומר: אתה גנבת!
הלכו לדון לפני שלמה המלך וסיפרו לפניו הדבר. אמר להם המלך: חזרו בבוקר ואדון במשפט.
לאחר ששמע שלמה את סיפורם חשב בליבו: אם איני פוסק בדין עכשיו, יאמרו: איה חוכמתו של שלמה?
מה עשה? ישב וחקר בחוכמתו ובינתו להחזיר להם תשובה ולתפוס את הגנב מתוך דבריהם.
כאשר חזרו השלושה אל המלך התחיל לדבר אליהם ואמר: שמעתי עליכם שאתם בעלי תורה ובעלי חוכמה ומשפטים. לכן אני מבקש את עצתכם במשפט שמלך רומי שלח אליי על דבר שאירע לו במלכותו. מעשה בנער ונערה שהיו גרים בחצר אחת והתאהבו זה בזו. אמר הנער לנערה: בואי ונעשה תנאי בינינו בשבועה שאם ארסתיך עד יום פלוני, תינשאי לי. ואם בתוך זמן זה ירצה אחר לארס אותך, אל תישמעי לו שלא ברשותי. ונשבעה לו הנערה על כך. לימים התארסה אותה נערה לאדם אחר, וכאשר נכנס החתן אליה וביקש לשכב עימה, אמרה לו: איני נענית לך עד שנלך אצל נער פלוני וניטול רשות ממנו, שכבר נשבעתי לו. הלך בעלה ונטל כסף וזהב, והלכו שניהם יחד לנער ההוא לפטור אותה משבועתה. כאשר באו אליו אמרה לו: טול ממני הרבה כסף וזהב ופטרני לבעלי. אמר הנער: הואיל ואת עומדת בשבועתך, הרי אני פוטרך לבעלך ולא אקח משלך כלום, ולבחור שבא עימה אמר: שמח בחלקך בשלום. והלכו להם. בחזרתם בדרך פגשו בהם שודדים, והיה ביניהם זקן אחד ונטל לעצמו את הנערה ואת כל הכסף והזהב אשר עימהם והתכשיטים אשר עליהם, ורצה לבוא אל הנערה. אמרה הנערה לזקן הליסטים: בבקשה ממך המתן לי מעט עד שאספר לך דבר אחד שאירע לי, וסיפרה לו כל המעשה. אמרה הנערה: ומה אותו בחור, בעלי, שהיה צעיר ובמלוא אונו וכבש את יצרו ולא רצה לנגוע בי בלא רשות, אתה שאתה זקן על אחת כמה וכמה שתשים לפניך יראת שמיים ותכבוש את יצרך ולא תחטא איתי. והרי לך כל הכסף והזהב אשר איתי ופטרני לשלום ואלך עם בעלי. מייד נכמרו רחמיו ולא נגע בה ונפרדו ממנו לשלום ולא לקח כלום והחזיר להם את ממונם.
סיכם המלך: ואני שואל אתכם – איזה מהם משובח? הבחורה, שלא התרצתה לבעלה עד שקיימה שבועתה ונטלה רשות מאותו הנער, או אותו הנער, שנתן לה רשות ולא לקח מבעלה דבר, או זקן השודדים, שהיה בידו יכולת לקחת את כל הממון ולענות את הנערה וכבש את יצרו ולא לקח מהם כלום. ועתה אמרו דעתכם, ואחר כך אשיב תשובה לדין שלכם.
פתח הראשון ואמר: משבח אני את הנערה שעמדה בשבועתה.
פתח השני ואמר: משבח אני את בעלה שכבש את יצרו ולא נגע בה.
פתח השלישי ואמר: משבח אני את זקן הליסטים שגזל ממון והחזיר להם כל הממון שנטל ולא רצה ליגע בנערה, אף על פי שלא היה מי שימחה בידו. ועוד, אם החזיר את האשה – למה החזיר גם את הממון?
מיד פתח המלך שלמה ואמר: אם למרות שלא היית שם, למשמע אוזן כבר הרהרת אחר הממון שלא ראית מימיך, על אחת כמה וכמה שהרהרת אחר ממון חבריך. מהר לך החזר הממון לחבריך, כי אתה גנבת אותם.
אמר לו האיש: לא אדוני, אנוכי אשבע שאיני הגנב.
אמר לו המלך: לך החזר את הממון, ואם לא, אשימך בבית הסוהר עד יום מותך.
מייד הלך האיש והביא הממון שהיה טמון באדמה והחזירו לחבריו מכיוון שראה כי נגלה קלונו. ואז חבריו הודו למלך.
על כן לא יפשוט אדם ידיו בגניבה, שכל נסתריו יהיו גלוים וידועים.

---

על הסיפור

בהיעדר ראיות ממשיות או נסיבתיות, נאלץ המלך שלמה לגרום לאשם במשפט להודות בעצמו במעשהו. הוא עושה זאת באמצעות סיפור, וכך נוצר סיפור בתוך סיפור. שלמה המלך חושף את הגנב משום שהוא מכיר את הנטייה האנושית להזדהות עם דמות בסיפור, ומבין שכל אחד ישבח את ההתגברות על מה שנראה לו כמכשול הקשה ביותר. הגנב נתפס משום שהביע התפעלות מדמות השודד בסיפור, שהסכים לוותר לא רק על הנערה אלא גם על הממון על אף שיכול היה ליטול אותם בקלות, בעוד האחרים הביעו התפעלות מכיבוש היצר בשם הנאמנות.
למה בחר שלמה דווקא בסיפור הזה כדי למצוא את הגנב? שלמה מציין בדבריו את העובדה שהגנב הוא מי שחמד את הממון אפילו שרק שמע עליו בסיפור, אך לסיפור הפנימי יש קו נוסף המחבר בינו לסיפור המסגרת. בשניהם נושא הנאמנות והמחויבות לשותפים לדרך הוא נושא מרכזי: בסיפור המסגרת שלושת החברים סומכים זה על זה בהחבאת ממונם ונבגדים, ובסיפור הפנימי נער ונערה נותרים נאמנים לשבועה ההדדית. מעבר למציאת הגנב, יש בסיפור הפנימי גם אמירה על חשיבות הבחירה של שותפים נאמנים לדרך. שלמה המלך כמו אומר לשותפים: שימו לב על מי אתם סומכים.