משל שני האחים שירשו קרקע
שני אחים מתחלקים בחלקת אדמה בירושתם. האחד מטפל בשדה והשני מזניחו, אולם כיצד ניתן ללמוד מהמשל על מהות העבודה של אדם כשכיר ועל העולם הבא?
מעשה בשני אחים, שירשו מאביהם אדמה, וחלקו אותה לשנים, ולא היה להם דבר מלבדה. והאח הדעתן והזריז ראה שאם יעסוק באדמתו בלבד, לא יצליח להתפרנס כראוי, ולכן עבד כשכיר בעיבוד אדמותיהם של אחרים, כדי שיחיה משכר עמלו יום יום. ובערב, לאחר שסיים את עבודת היום, היה עובד באדמתו למשך שעה אחת בהשתדלות ובחריצות. לעתים, כשהיה היה נותר לו די כסף מעבודתו כשכיר כדי לפרנס את ביתו במזון ליום או יומיים, היה מפסיק לעבוד עבור אחרים, והיה עובד בשדה שלו בהשתדלות ובחריצות, ולא פסק מדרכו זו, עד שעיבד את אדמתו כראוי. ובעת תנובת פירותיה וזמן תבואתה, קיבץ ואסף את תוצריה, והתפרנס מהם בשנה השנייה. ובאותה שנה לא הפסיק לעבד את אדמתו והיה מעבד את אדמתו כרצונו ומוסיף בה עוד עצי פרי עד שהיתה תבואתה מספקת לפרנסתו, ואף נותר לו די כסף לקנייה של שטח אדמה נוסף.
והאח השני שהיה הפוך באופיו והיה כסיל, ידע גם הוא שאם יעסוק באדמתו בלבד, לא יצליח להתפרנס כראוי, ולכן עבד כשכיר בעיבוד אדמותיהם של אחרים, כדי שיחיה משכר עמלו יום יום. אולם בשונה מאחיו הוא עזב את אדמתו לגמרי, ולא היה מותיר משכר עבודת יומו כלום. וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד, היה קובע לעצמו כיום מנוחה ובטלה ושעשוע, ולא היה עוסק בענייני אדמתו, ולאחר שעות העבודה היה הולך יום-יום אל בית המרחץ. ולכן נשארה אדמתו שממה, לא הצמיחה דבר לבד מקוצים, ונהרסו גדרותיה, ונשא השטפון את אילניה, כמו שאמר החכם: עַל־שְׂדֵה אִישׁ־עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל־כֶּרֶם אָדָם חֲסַר־לֵב" (משלי כד, ל) ווְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה (משלי כד, לא)
והמשכיל, כאשר יעיין במשל הזה, יבין ממנו עד כמה חשובים חייו בעולם הזה שהם גשר לעולם הבא, שהוא עתיד להיות ביתו באמת. ולכן צריך האדם לעשות עבור אחריתו בכל יכלתו. וכשהוא עושה לחיי העולם הזה, יעשה לו כמי שנשכר לעבוד עבור אחרים, וירוויח מספיק רק עבור צרכיו הבסיסיים. והכסיל עושה בשני הדברים להפך: הוא עסוק יותר מדי בעניני העולם הזה, ומתעלם מעתידו ומאחריתו, כמו שאמר החכם בבחינתו בכסיל: וָֽאֶחֱזֶ֣ה אָ֭נֹכִֽי אָשִׁ֣ית לִבִּ֑י רָ֝אִ֗יתִי לָקַ֥חְתִּי מוּסָֽר (משלי כד, לב).
משל חלוקת האדמה לשני האחים – החרוץ והעצלן – נראה פשוט בקריאה ראשונה: ברור שהאח החרוץ יראה יותר ברכה במלאכתו. אולם המשל מדגיש עיקרון חשוב המבוסס על היגיון כלכלי ברור – אדם צריך לדאוג לחלקת האדמה הקטנה שלו יותר מכל. לכן, החכם מקפיד שעבודתו כשכיר תוגבל רק לצרכיו הבסיסייים ובשאר זמנו הוא משקיע באדמתו. העצלן משקיע את כל זמנו ומרצו בעבודה כשכיר, ומזניח את אדמתו עד שהיא מעלה קוצים. עיקרו של הנמשל באמירה שאדם צריך לדאוג בעיקר לחיי העולם הבא, הנחלה האמיתית שלו, ובאשר לעולם הזה עדיף לגלות צניעות – ולהסתפק במועט. בהעדפות שהסיפור יוצר אפשר לראות הצעה לקוראים לחשוב על סדרי העדיפויות שלהם בחיים, ולשאול – מהם הדברים החשובים באמת בחייו של אדם.
