משל הקורא והאריה
רבי יהושע בן חנניה מספר משל שמבהיר לעם מדוע לא משתלם להם למרוד במלכות רומי. סיפור על מנהיגות ריאליסטית
בימי ר' יהושע בן חנניה גזרה המלכות שייבנה בית המקדש בשלישית. שניים מנכבדי העם, פפוס ולוליאנוס, הושיבו שולחנות חלפנות מעכו ועד אנטיוכיה, וסיפקו לעולי הגולה הרבים שעלו לירושלים כסף וזהב וכל צורכם.
הלכו כותים אל הקיסר ואמרו לו: אדוננו המלך, עליך לדעת שאם עיר זו תיבנה – לא ייתנו לך תושביה מיסים.
אמר להם המלך: ומה אעשה וכבר אישרתי את הבנייה?
אמרו לו: שלח ואמור להם שישנו את מקום המקדש או שיוסיפו עליו חמש אמות, או שיפחתו ממנו חמש אמות, ומעצמם יחזרו בהם מהבנייה.
באותו הזמן נתאסף הקהל בבקעת בית רימון, וכאשר קיבלו את איגרת המלך הצטערו והחלו לבכות. רצו הנאספים למרוד במלכות.
אמרו מנהיגי הציבור: יבוא אדם חכם וירגיע את הציבור. אמרו: יבוא רבי יהושע בן חנניה שהוא מלומד בתורה.
בא רבי יהושע בן חנניה ודרש לפני העם:
ארי טרף טרף, ועמד עצם בגרונו. אמר הארי: כל מי שיבוא ויוציא עצם זו, אני נותן לו שכר.
בא הקורא המצרי, שמקורו ארוך, הכניס מקורו בגרונו של הארי והוציא את העצם.
אמר הקורא לארי: הב לי שכרי!
אמר לו הארי: לך תספר לכולם שנכנסת לפי הארי בשלום ויצאת בשלום ויהיה זה שכרך.
כך אנחנו – דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.
האגדה משלבת סיפור מסגרת של התרחשות פוליטית ומשל. סיפור המסגרת מספר על מלך נוכרי שהורה לבנות מחדש את בית המקדש, וכבר עורר בכך את ציפיותיהם של יזמים שציפו להרוויח מעולי הרגל. אלא שבעצת הכותים המלך חזר בו וביקש לבנות את המקדש שלא כראוי. היהודים מקבלים בתדהמה את השינוי שדורש המלך ומתלבטים איך להגיב, ואחדים מציעים גם לפתוח במרד נגד הרומאים. כנגדם ממשיל רבי יהושע את יחסי הכוחות בין היהודים לבין האימפריה הרומית ליחסי הכוחות בין בעל מקור לבין אריה: גם אם לעוף יש תלונות כנגד האריה, לא יהיה חכם מצדו לקרוא עליו תגר, ולא נותר לו אלא להודות על כך שיצא בשלום מהמפגש עם האריה ולא נטרף.
