הסיפור

רבי יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא, שעמד על פתח מערת קברו של רבי שמעון בן יוחאי.
אמר רבי יהושע לאליהו: האם אגיע לעולם הבא?
ענה לו אליהו באופן חידתי: כניסתך לגן עדן תלויה ברצונו של האדון הזה.
אמר רבי יהושע: באותה עת ראיתי שניים, אך שמעתי את קולם של שלושה.
המשיך ושאל רבי יהושע את אליהו: מתי יבוא המשיח?
אמר לו אליהו: לך שאל אותו עצמו!
שאל רבי יהושע: והיכן הוא יושב?
אמר לו אליהו: יושב הוא על פתח רומי.
שאל רבי יהושע: וכיצד אזהה אותו שם?
אמר לו אליהו: יושב הוא בין המצורעים העניים, וכך תזהה אותו ביניהם: כל המצורעים מתירים מפעם לפעם את כל תחבושותיהם ולאחר מכן חובשים אותן מחדש, ואילו המשיח מתיר בכל פעם תחבושת אחת בלבד וחובשה, כדי שאם יקראו לו לגאול את העולם לא יתעכב.
הלך רבי יהושע לרומא לפגוש את המשיח.
כאשר ראהו אמר לו: שלום עליך רבי ומורי.
אמר לו: שלום עליך בן לוי.
אמר לו: מתי יבוא אדוני?
אמר לו: היום.
חזר רבי יהושע ובא לפני אליהו.
אמר לו: שיקר לי המשיח; אמר לי שיבוא היום – ולא בא!
אמר לו אליהו: כך אמר לך: 'הַיּ֗וֹם – אִם־בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ' (תהלים צה, ז).
שאל אליהו: מה אתה אמרת לו?
אמר לו רבי יהושע: אמרתי לו – 'שלום עליך רבי'.
שאל אליהו: ומה ענה לך?
אמר רבי יהושע: אמר לי – 'שלום עליך בן לוי'.
אמר אליהו: בכך הבטיח לך ולאביך כי תיכנסו לעולם הבא.

---

על הסיפור

במרכז סיפור זה עומדת פגישתו של רבי יהושע בן לוי עם המשיח, ובו אנו נפגשים באחד התיאורים המפתיעים ורבי העוצמה של דמות עלומה זו בספרות היהודית.
הסיפור נפתח ב'חקירה' שעורך רבי יהושע לאליהו הנביא, שבה הוא מנסה לברר שתי שאלות: שאלה אחת נוגעת לעתידו האישי – האם הוא עתיד להיכנס לעולם הבא, ושאלה שנייה נוגעת לעתיד העולם כולו – מתי יבוא המשיח? אליהו אינו מוכן להעניק בקלות את התשובות לשאלות יומרניות אלו, וכמו פקיד טוב הוא שולח את רבי יהושע לסמכות שמעליו – הלא היא המשיח עצמו, המתגלה בהמשך כאותו 'אדון' שברשותו נמצא גם המידע האישי לגבי רבי יהושע.
אליהו מגלה לרבי יהושע כי המשיח אינו מתקיים בעולם טמיר ונבדל, ואף לא באחד המקומות המקודשים לעם ישראל. הוא נמצא דווקא במקום שבו לא היינו מצפים למוצאו – בשערי העיר המסמלת בעיני חז"ל את 'המלכות הרשעה' – שלטון הרוע והטומאה בעולם. מיקום שפל זה מצטרף לתיאור מעשיו של המשיח: הוא עומד בין המצורעים המושלכים בחוסר כול בפתח העיר, ועוסק בהתרה ובחבישה מחדש של פצעיו. המשיח, כך מתברר, אינו ממתין בשלווה לרגע שבו יזדכך העולם ויתעלה עד שיהיה ראוי לביאתו; הוא נוכח דווקא במקום שבו כאבי העולם ופשעיו גדולים מכול, המקום המרוחק ביותר מן התקווה והגאולה שדמותו מייצגת. כפי שמסביר אליהו, תחבושותיו של המשיח מסמלות לא רק צער אלא גם תקווה: הוא מוכן לבוא בכל רגע ורגע ולרפא את הכאב שהוא עצמו שותף לו.
בראותו את המשיח בחוליו, שוכח רבי יהושע את עניינו האישי, ושואל אותו רק לגבי זמן התגלותו לעולם. להפתעתו הרבה המשיח עונה לו כי יגיע 'היום'. כאשר שב רבי יהושע לאליהו, הוא מגלה כי אמירה זו הייתה למעשה 'תעלול' על חשבונו: המשיח ציטט למעשה את הפסוק 'היום – אם בקולו תשמעו'. כלומר, המשיח יכול לבוא בכל רגע אם רק נשמור את המצוות. בתשובה מתעתעת זו מבטא המשיח את חוסר התוחלת שבניסיונו של רבי יהושע לחקור אחר לוח הזמנים של התוכנית לגאולת העולם, מפני שלמעשה כלל אין תוכנית כזו. כפי שהמשיח מתקיים עמוק בתוך הכאב והסבל האנושי, כך ביאתו תלויה כל כולה במעשה האנושי.
בסופו של הסיפור לומד רבי יהושע כי דווקא בעקבות העובדה שסבלו של המשיח גרם לו לשכוח מעניין גאולתו האישית בעולם הבא, גילו לו המשיח ואליהו את התשובה לשאלה זו.