הסיפור

רבי יחיאל מיכל מדרוהוביץ' היה נכדו של רבי ברוך ממז'יבוז'. פעם אחת בילדותו שיחק יחיאל מיכל במשחק המחבואים עם ילד אחר, ושהה במחבוא זמן רב כדי שלא יוכל הילד למצוא אותו. לאחר שעברה שעה ארוכה ולא בא חברו לחפשו יצא מן המחבוא ולא מצא את החבר, והרגיש שלא חיפשו חברו מלכתחילה.
רץ הילד אל חדרו של הסב בבכי ובכעס על חברו שלא רצה לחפשו. כששמע ר' ברוך על מה שאירע החל לבכות בכי מר ואמר: "הלוא כך אומר גם הקדוש ברוך הוא – אני מסתיר את עצמי במחבואים ואין מי שמחפש אותי."

---

על הסיפור

על פי החסידות, נוכחותו של האל בעולם מקבילה למשחק מחבואים – האל נוכח בעולם, אך בצורה נסתרת. תפקידו של האדם הוא להאמין כי האל קרוב אליו אלא שפניו נסתרות, ועליו לחפש את האל ולגלות רמזים לנוכחותו.
כאבו ואכזבתו של הילד שגילה שהתחבא לשווא ואיש לא בא לחפש אותו, הופכים עבור הסב למשל על אודות מצבו הרוחני והדתי של האדם, שאינו משתתף ב"משחק" ואינו מחפש את נוכחותו של האל בעולם. הרחמים על הילד הופכים בסיפור לרחמים על האל עצמו, כמי שנותר "לבדו".