משה, שרח בת אשר והתחייבות היסטורית
כאשר משה מתכונן ליציאת מצרים הוא מחפש את עצמות יוסף כדי להעלות אותן לארץ כנען. רק בעזרתה של שרח בת אשר הוא מצליח לקיים את ההבטחה ליוסף
בשעה שירד משה למצרים והגיע זמן גאולתם של ישראל, כל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב, ומשה היה מסתובב בעיר ויגע שלושה ימים ושלושה לילות כדי למצוא ארונו של יוסף. בני ישראל לא היו יכולים לצאת ממצרים בלי יוסף, משום שכך השביע אותם לפני מותו, שנאמר (בראשית נ, כה): "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹוהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה".
משנתייגע הרבה פגשה אותו שרח בת אשר, וראתה שמשה עייף מן היגיעה.
אמרה לו: אדוני משה, למה אתה עייף?
אמר לה: שלושה ימים ושלושה לילות סבבתי את העיר למצוא את ארונו של יוסף ואין אני מוצא אותו.
אמרה לו: בא עימי ואראך היכן הוא.
הוליכה אותו לנחל.
אמרה לו: במקום הזה עשו ארון של חמש מאות כיכרים והשליכוהו בתוך הנחל החרטומים והאשפים. וכן אמרו החרטומים לפרעה: רצונך שלא תצא אומה זו מכאן לעולם? העצמות של יוסף, אם לא ימצאו אותן עד עולם, אינם יכולים ישראל לצאת ממצרים.
מייד עמד משה על שפת הנחל ואמר: יוסף יוסף, אתה ידעת היאך נשבעת לישראל, (בראשית נ, כה): "אלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת", תן כבוד לאלוהי ישראל ואל תעכב גאולתם של ישראל. מעשים טובים יש לך, בקש רחמים לפני בוראך וַעֲלֵה מן התהומות.
מייד התחיל ארונו של יוסף מפעפע ועולה מן התהומות כקנה אחד.
לקח משה אותו ושם אותו על כתפו והיה סוחב אותו, וכל ישראל אחריו. ישראל היו סוחבים את הכסף ואת הזהב שנטלו ממצרים, ומשה סוחב ארונו של יוסף.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אתה אומר שדבר קטן עשית, חייך החסד הזה שעשית גדול הוא, ולא השגחת לכסף ולזהב, אף אני אעשה עמך החסד הזה ואעסוק בקבורתך.
עד כמה נהיה מוכנים להתאמץ כדי לקיים הבטחה? האם נהיה מוכנים "לרשת" הבטחה שמישהו אחר הבטיח? כשמגיעה השעה לצאת ממצרים, משה מתרוצץ בקדחתנות ומחפש את עצמותיו של יוסף. ההבטחה שהבטיחו האחים נמסרה מדור לדור ועכשיו תורו של משה לקיים את ההבטחה. במשך שלושה ימים בני ישראל עסוקים באריזת כלי זהב וכסף לקחת איתם לדרך, ואילו משה מחפש עצמות יבשות.
ההשוואה בין מעשיהם של בני ישראל ועיסוקו הקדחתני של משה ערב היציאה ממצרים, מבליטה את האחריות של משה כמנהיג ואת נאמנותו להבטחות קודמיו. עוד מתברר כי מבחינת משה, ואף מבחינת החרטומים, השבועה כובלת את בני ישראל: בלי עצמות יוסף אי אפשר לצאת ממצרים.
בחיפושיו הוא פוגש את סגולה, שיודעת היכן עצמותיו של יוסף. בזכות תשומת ליבה של סגולה לצערו של משה, הוא מצליח לאתר את המקום שבו הטמינו החרטומים את הארון של יוסף. במשך כל המסע האחרון לארץ ישראל, משה אחראי באופן אישי לגורל הארון, ומי שדואג לציבור כולו ושם את רווחתו האישית בצד, ראוי להנהגה.
הכסף והזהב שנושאים בני ישראל במדבר נמנים על העושר החומרי של יוצאי מצרים, ואילו ארונו של יוסף, שאותו נושא משה, נמנה על המורשת הרוחנית של בני ישראל. בלי המורשת הרוחנית של יוסף, לא היו בני ישראל יחידה נפרדת שאפשר לגאול מן השעבוד במצרים, ומורשת זו שווה יותר מכסף וזהב.
