מרק של תבן וסבון
כיצד היה ר' יצחק מווּרקי מסוגל לאכול מרק העשוי מי סבון ותבן, ומדוע ריחם על הגנב שלקח את מרק הבשר שהוכן בשבילו?
פעם אחת נכנס אדם במרמה אל המטבח בביתו של רבי יצחק מווּרקי, וגנב משם את הקדרה שהוכנה לרבי, ובה מרק בשר.
לאחר זמן נכנס המשרת להגיש לרבי את המרק. ראה המשרת איזו קדרה ובה אגודת עשב בתוך נוזל הנראה כמרק. היו אלו המים ששימשו למירוק הכלים המלוכלכים. ואולם, מכיוון שלא ראה סיר אחר, סבר המשרת שזהו התבשיל שהוכן לרבי. בעזרת המכסה סינן את הנוזל אל הקערה והגיש אל הרבי. לקח הרבי את הכף ואכל ממה שהוגש לו כאילו היה זה מרק.
לפתע הבחין המשרת כי יש תבן בקערתו של הרבי ולא בשר. נבהל המשרת והרים קול צעקה.
מצאו החסידים את הגנב ועמדו להכותו. אך הרבי עצר בעדם, קרא לגנב אל חדרו ומשם שלח אותו לביתו בצנעה, שלא יתבייש.
שניים מן החסידים שנכחו בסעודה זו, ניסו לראות אם יוכלו לאכול את שיירי המרק שהותיר הרבי, אך לא יכלו להביא אל פיהם את המאכל המאוס.
התפעלו החסידים מרבם, שהוא פרוש מתענוגי העולם הגשמי, עד שלא הרגיש את טעם המזון שבפיו, ולא ידע כלל מה הוא אוכל.
סיפור זה מופיע בהקשרו המקורי בתוך רצף סיפורים העוסקים ב"מידת ההשתוות", כלומר באדישות שהפגין ר' יצחק מוורקי ביחסו אל אירועים גשמיים וארציים שאמורים היו להוציאו משלוותו.
בעבור החסידים, הסיפור מדגים את היותו של ר' יצחק מנותק מן התחושות הארציות והתענוג הגשמי.
תכונה נוספת של הרבי המופיעה בסיפור היא רחמנותו על הגנב. הוא מונע מחסידיו להכות אותו, ודואג לכך שלא יביישו אותו. תשומת לבו של הרבי נתונה אל הזולת הסובל, ולא אל עצמו ואל צרכיו.
