מרגלית טובה
למה רבי יהושע התרגש כל כך מדבר התורה שסיפרו לו תלמידיו? ומהו הסוד להתחדשות בלמידה?
יום אחד הלכו רבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חיסמא לקבל את פני רבם, רבי יהושע, בפקיעין.
כשנפגשו שאל אותם רבי יהושע: איזה חידוש היה היום בבית המדרש?
ענו לו: רבי, אנחנו התלמידים שלך ורק אתה הוא המעיין שממנו אנו שותים.
אמר להם: ובכל זאת, הרי אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. ודאי משהו התחדש לכם בו.
שאל אותם רבי יהושע: מי דרש השבת בבית המדרש?
ענו לו התלמידים: רבי אלעזר בן עזריה.
ועל אילו פסוקים דיבר?
ענו לו: על פרשת הקהל.
ומה דרש בה?
ענו לו: רבי אלעזר דיבר על הפסוק ״הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף״ (דברים לא, יב). האנשים והנשים יכולים ללמוד ולהבין את דברי התורה, אבל לשם מה מביאים את הטף למעמד ההקהל? כדי לזַכּוׂת בשכר את מי שמביא אותם.
שמע רבי יהושע את דרשתו של רבי אלעזר בן עזריה ואמר לתלמידיו: מרגלית טובה כזאת הייתה בידכם, וחשבתם למנוע אותה ממני?
מתי דבר תורה הופך ל'חידוש'? לפי רבי יהושע, מי שפותח את אוזניו וליבו לדברים שנאמרים לו וסביבו, יכול למצוא בכל מקום יהלומים. הסיפור קורא לנו לפקוח את האוזניים, לחפש אחר התחדשות בלימוד, להתרגש מתובנות חדשות ולא לראות אותן כמובנות מאליהן.
תלמידיו של רבי יהושע הולכים לקבל את פניו. כאשר הם נפגשים הוא מבקש לשמוע מהם חידוש ששמעו בבית המדרש, אך הם עונים לו בהתבטלות גמורה – אתה מקור היניקה הבלעדי שלנו ורק את מימיך אנחנו שותים. הם תמהים: אנחנו לומדים ממך, ואתה שואל אותנו על חידוש ששמענו ממישהו אחר?! אולם רבי יהושע לא מקבל זאת ודוחק בהם לשתף אותו במשהו חדש ששמעו, מתוך קביעה חד-משמעית שלא ייתכן שלא יהיה חידוש בבית המדרש. את אמירתו זו ניתן להבין גם כתיאור מצב וגם כתביעה, שיכרו את אוזניהם למה שנאמר בבית המדרש ויחפשו חידושים. התלמידים לא נעתרים בקלות ורבי יהושע צריך "לחלוב" מהם את החידוש בסדרת שאלות.
בעקבות מה שהתרחש בסיפור אחר, היה מקובל כי בכל שבת מישהו אחר דורש בבית המדרש ודרשתו נסובה על פסוק מסוים מן הפרשה של אותו שבוע. באותו שבוע דרש רבי אלעזר בן עזריה על מצוות הקהל – המעמד שבו קוראים בתורה לפני כל עם ישראל – ודרש כי החובה להביא את הילדים הקטנים למעמד הזה, על אף שהם עדיין צעירים מכדי להבין את תוכן הדברים ואינם מחויבים במצוות, היא על מנת לזכות את הוריהם בשכר על הבאתם.
מדוע רבי יהושע כל כך מתלהב מדרשתו של רבי אלעזר בן עזריה עד כדי כך שהוא מכנה אותה מרגלית טובה? מה יש בדברים שהוא רואה אותם כאוצר, כיהלום נדיר?
אחד הפירושים מציע כי הסיבה היא ביוגרפית. מסופר על אימו של רבי יהושע שכאשר היה תינוק הייתה מניחה את עריסתו בבית המדרש כדי שישמע את דברי התורה הנאמרים בו, ולכן רבי יוסי מתרגש כשמחשיבים את הבאת הטף לקריאת התורה במעמד הקהל.
פרשנות אחרת מציעה כי האמירה 'ליתן שכר למביאיהם' אינה מבטאת רק שכר גשמי או רוחני על עצם קיום המצווה, אלא השותפות של הילדים הקטנים במעמד מביאה את האיכות הילדית של המתיקות והפליאה, ובזכותם החוויה של המבוגרים מקבלת ממד נוסף. הסיפור שנפתח בתלמידים שבטוחים שאפשר ללמוד רק מן הרב, מסתיים בכך שהם משתפים את רבם בחידוש המלמד שאפילו במעורבות של הטף בתורה ישנו ערך.
