מצוות התלויות בגולה
כשזלמן שזר מגיע לראשונה לכנרת, ברל כצנלסון מפציר בו לחשוב מחדש על מהי ציונות
זמן קצר אחרי שזלמן שזר עלה ארצה, הוא פגש לראשונה את ברל כצנלסון בכנרת. שזר הופתע לראות את ברל חוזר מן השדה עייף ולבוש קרועים, טלאי ירוק על בד שחור, חף מכל גינוני הבורגנות.
כל אותו היום והלילה שוחח ברל עם שזר. תחילה ברל התעניין מאוד לדעת מה חדש בקרב התנועה בגולה. שזר סיפר על ארגון הפועלים ועל הקמת בתי ספר חדשים, ועל עברית ועל יידיש — ועל שאיפה ופרודוקטיביזציה ועל מלחמה באסימילציה ועל רגולציה של אמיגרציה, ועל כל תרי"ג המצוות של החלוצים.
אז אמר לו ברל: "זכור, קם אדם ועולה לארץ ישראל ונכנס לקבוצה, הריהו פטור מכל המצוות שמנית, לא מפני שאינן מצוות חשובות, אלא משום שלהן יימצאו בעלים תמיד. לנו נחוצים בני אדם אשר יוותרו על כל המצות הללו, משום שיעמיסו על עצמם את כל העול של המצוות החדשות, המצוות התלויות בארץ ישראל ובחידושה, ומשיעמיס אותן עליו – משחררים את האדם מכל שעבודו למצוות התלויות בגולה".
החלוצים האמינו שעליהם לקחת אחריות לגורל העם היהודי ולא לסמוך על כך שמישהו אחר יטפל בבעיות עבורם. אמונתם מקבילה לרוח העולה מן האמרה במסכת אבות: "בְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" (אבות ב ה). באותם ימים היו בגולה ציונים רבים אך מעטים בלבד עלו לארץ ישראל בפועל, וכך נוצר פער בין אתגרי המנהיגות של התנועה הציונית לבין אתגרי ההתיישבות החלוצית.
זלמן שזר, לימים הנשיא השלישי של מדינת ישראל, פוגש במושבה כנרת את ברל כצלנסון, לימים יושב ראש ההסתדרות. ברל מופיע בפניו כחלוץ עובד אדמה שהחליף את לבושו, את משלח ידו ואת מראהו החיצוני ונכנס לדמות הפועל הארץ-ישראלי. בשיחה בין השניים, ברל מגלה עניין ער במתרחש באירופה. שזר מתאר לו סדר יום עמוס בעניינים שהפעילים הציונים מבקשים לקדם: דאגה לקיום חומרי בר-קיימא, פעולות למניעת התבוללות, וניסוח והפעלת מנגנונים שיסדירו את ההגירה היהודית.
ברל סבור שכל העניינים הללו הכרחיים וחשובים אולם הם שייכות לציונות של אירופה. מי שכבר נמצא בארץ, חייב להיות מסור כל כולו לבניין הארץ בפועל, ולא להסיח את דעתו בשאלות מנגנוניות ומופשטות. הנוסח שבוחר ברל, "מצוות התלויות בארץ" לעומת "מצוות התלויות בגולה", הופך מושג מסורתי על פיהו. לפי המסורת, יש מצוות שנוהגות בכל מקום בעולם, כמו שבת, חגים או כשרות, אבל מצוות שקשורות בחקלאות אפשר לקיים רק בארץ ישראל. לכן מי שעולה לארץ ישראל מוסיף על עצמו מצוות, תוך שהוא ודאי ממשיך לכבד את המצוות המוכרות לו מהגולה. אולם ברל טוען את הטענה ההפוכה: משעלית ארצה, המצוות שתלויות בגולה מתבטלות, ועל החלוץ להתמסר כל כולו רק לציונות המעשית.
