מצה פשוטה
מדוע חרג ר' זאב מזבריז ממנהגו, ואכל מצה שאינה "שמורה" לעיני חסידיו? איזו טעות כפולה עשו חסידיו?
רבי זאב וולף מזְבַּריז היה מחמיר מאוד במצוות הפסח. על שולחנו לא עלתה אלא "מצה שמורה", שנעשתה מקמח שנשמר שמירה יתרה שלא יחמיץ.
פעם אחת בימי הפסח ישבו לפניו החסידים ואכלו עמו. אחד מהם הביא עמו מצה פשוטה, שאינה שמורה, ורצה לאוכלה. כשראו זאת חבריו, גערו בו בלחישה, עד שנתבייש האיש מאוד.
הרגיש הרבי בכך, עמד על רגליו ואמר: "חושבים אתם כי המוני בית ישראל, שאינם אוכלים מצה שמורה, אוכלים חמץ בפסח? חס וחלילה! גם מצות אלה כשרות מאוד, ואם כן – מדוע ביישתם לחינם איש זה?"
מיד ציווה הרבי להביא לפניו מצה פשוטה ואכל אותה לעיני חסידיו.
ר' זאב מזְבַּריז משנה ממנהגו, ואוכל בכוונה מצה פשוטה, שאינה מהודרת ו"שמורה".
החסידים, שגערו באיש שרצה לאכול מצה פשוטה, טעו טעות כפולה: ראשית, הם ביישו את חברם על לא עוול בכפו, שהרי על פי ההלכה אין כל פסול באכילה מצה רגילה. נוסף לכך, חסידים אלה גרמו בכך להכפשה של ציבור גדול ורחב – יהודים רבים אחרים, שאינם נוהגים להחמיר עם עצמם ולאכול מצה שמורה.
הרבי אינו מסתפק בגערה בחסידים, אלא מדגים לפניהם, למעשה, כי אין לבוז לאלה שאינם מהדרים במצוות כמותם.
סיפור זה מדגים כיצד אלה המחמירים עם עצמם עלולים להגיע לידי זלזול בכל מי שאינו נוהג כמותם. גם בתחומים אחרים קורה כי אדם שלוקח על עצמו משימות ואתגרים עלול לזלזל באלה שאינם לוקחים על עצמם עול זה, ועליו להיזהר מכך.
