הסיפור

מעשה גדול ונורא מן יוסף דילה ריינה שהיה אדם גדול וחכם ובקיא בחוכמת הקבלה מעשית והיה יושב בצפת.
ויהי היום, ויתן אל ליבו להביא את הגאולה ולהעביר ממשלת זדון מן הארץ. ויאמר אל חמשת תלמידיו: "בניי, הינה לא לחינם חנני אלוקים מזאת החוכמה אלא כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו להעביר רוח טומאה והגילולים מן הארץ ולהביא משיחנו ויושיענו מצרינו!"
ויענו חמשת תלמידיו פה אחד ויאמרו: "אדוננו, מורנו ורבנו, הננו מוכנים לכל אשר תצוינו כי ה' אלקיך עמך ואנחנו עבדיך ותלמידיך" ויאמר אליהם: "אם כן זאת עשו: הטהרו והחליפו שמלותיכם והיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה והכינו לכם צדה כי ביום השלישי נצא השדה ולא נשוב אל בתינו, עד התנחל בני ישראל איש נחלתו בארץ הקדושה בעזרת נורא עלילה".
ויעשו ככל דברי רבם, ויבואו אליו ביום השלישי והנה גם הוא נצב לבדו בבית מדרשו בקדושה ובטהרה גדולה ובפרישות גדולה, מתבודד וראשו בין ברכיו. ויקח ר' יוסף כל מיני מרקחות וקסת הסופר במתניו, ויבואו אל הר מירון, וישתטחו על קבר הרשב"י, וכל הלילה לא ישנו אלא שינת עראי. ויהי לעת הבקר מעט קודם עלות השחר נתנמנם הר' יוסף ויבואו אליו בחלום הרשב"י ובנו ר' אלעזר ויאמרו לו: "למה תכניס ראשך במשא כבד אשר לא יעלה בידך וכוונתך רצויה אם יעלה בידך ולכן הזהר והישמר מאד על נפשך!" ויאמר אליהם: "אל אלקים הוא יודע כוונתי והוא חפץ בלב ויעזרנו על דבר כבוד שמו המחולל" ויאמרו לו: "ה' אלקיך ירצך".
ויהי בבוקר, וילכו בשדה ויבואו אל היער ולא היו מסתכלים ולא רואים שם שום אדם ולא בהמה וישבו שם בלימוד ובתענית , והיו עוסקים בצירוף שמות הקודש ובייחודים הנודעים להם בקדושה ומורא גדול והיו הולכים בכל בקר לטבול בים הכנרת כ"ו טבילות רצופות כנגד שם ההוי"ה, וצמים עד הערב כך עשו שלשה ימים ושלשה לילות. ויהי לעת ערב בעלות המנחה ויקם ר' יוסף עם תלמידיו ויתפללו מנחה בקול ערב בכוונה גדולה ועיניהם סגורות והרבה הפצירו בתפלה ארוכה ובהשבעות גדולות לכל מלאכי עליון.
וכשגמר ר' יוסף תפלתו, ונפלו על פניהם בנפילת אפים ומיד אחרי נפילת אפים והנה אליהו הנביא בא במרוצה! ובפתע פתאום עליהם נגלה ויאמר אליהם: "הנה עתה באתי ומה אעשה לכם ומה בקשתכם אשר הפצרתם בתפלה?" ויאמר ר' יוסף: "תיפול נא תחינתי לפניך והראנו הדרך אשר אוכל לכבוש בה את הצד האחר (השטן) ולהגביר ולחזק את צד הקדושה" ויען אליהו הנביא ויאמר לו: "דע לך כי הדבר אשר אתה חושב לעשות כבד ממך הדבר ולא יעלה בידיך כי בעוונות הקליפות וסמאל וסיעתו גברו מאד ולא תוכל להם אך כוונתך רצויה, אם תוציא מחשבתך לפועל אשריך וטוב חלקך! אבל עצתי היא חדל לך פן יפגעו בך סמאל וסיעתו כי לא תוכלו לו". ויען ר' יוסף ויאמר "אל נא אדוני אל תרפה את ידי וחזקני ואמצני כי נשבעתי לא אשוב אל ביתי עד אוציא ואקים השכינה מתוך העפר! ואני מוכן ומזומן למסור נפשי ורוחי למות לכבוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אך יבא נא דברך מה נעשה? כי עליך עינינו!"
ויהי כשמוע אליהו הנביא את דבריו, ויאמר:
זה הדבר אשר אתה ותלמידיך תעשו: בשדה רחוק מן הישוב כאשר ישבת עד עתה ולא יראה ולא ימצא עמכם מאדם עד בהמה ותשבו שם בצום כ"א יום ובלילה תאכלו, ומאכל שלכם יהיה לחם ומים לבד, ובכל לילה תמעטו מעט באכילה עד שתרגילו עצמכם באכילה מעט מזעיר, ותרגילו להריח בשמים בעניין שיהיה החומר שלכם זך ונקי ותוכלו לסבול מראות מלאכי עליון אשר תוריד אותם לדבר עמך. וכאשר יתגלו אליך המלאכים, התחזקו בריח הטוב להריח כי יהיה לכם פחד ורעדה וחולשה גדולה מקול הרעש והאש הגדולה ומיד תשליכו עצמכם לארץ ותאמרו בקול רם מאד 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
מיד שהלך אליהו לדרכו התאזרו והתחזקו ר' יוסף עם תלמידיו יחד בלב אחד והוסיפו קדושה יתרה על קדושתם ויעשו ככל אשר אמר להם אליהו. וכאשר השלימו הימים, לעת מנחה גדולה, קם רבי יוסף ותלמידיו במורא גדול ובפחד ובאימה ונתעטפו בטלית ותפילין וכיסו את ראשם והתפללו תפלת מנחה בכוונה גדולה ואמרו "עננו ה' עננו" ובמקום שם הוי"ה היו אומרים השם הגדול והנורא ככתבו וניקודו הנודע להם בניגון ונעימה וגמרו התפלה ונפלו על פניהם בנפילת אפים מכוסים וקמו מיד על רגליהם ואמרו וידוי על עוונותם ועל עון כל בית ישראל. ואחר זה זעקו בקול רם בכל כחם "עננו אלקי המרכבה עננו".
ויהי בהזכירם שם הגדול ותגעש ותרעש הארץ ויהי קולות וברקים ונפתחו השמים וירדו המלאכים עם כל מחנותיהם. פתח אכתריא"ל המלאך ואמר:
"צריך אתה לעלות על הר שעיר הוא אדום לשפוט את הר עשו. וזה אשר תעשה: בצאתך מזה המקום שים דרכך ולך דרך הר שעיר ושם אנו קודמים לפניך בהר שעיר למעלה וכל אשר תעשה אתה למטה כפי אשר נאמר לך, כן נעשה למעלה, ודיוקן נשמתך למעלה עמנו. בכל פעולותיך אשר תעשה אתה למטה כן תעשה נשמתך למעלה ולכן תזהר והשמר אל תפל דבר מכל אשר נאמר לך.
"בהר שעיר שם תמצא סמא"ל הרשע וזוגתו לילית ותחפש אחריהם כי הם ברחו מפניך ונחבאו בחורבה אחת, ותמצא אותם בדמות שני כלבים שחורים זכר ונקבה ותקרב אליהם ולא תפחד מהם ותשים על הכלב הזכר הטס של שם המפורש ועל הנקבה הטס האחר, ומיד תשים חבל או שלשלת בצוארם והטסים עליהם והם יבואו אחריך עם כל סיעתם ואז חפץ ה' כבר עלה בידיך ותביא אותו לדין על הר שעיר שעברת.
"ושם יתקע בשופר גדול ויתגלה המשיח ויעביר רוח הטומאה מן הארץ, והקב"ה ישמוט אותו לפני הצדיקים ותהיה גאולה שלימה והיתה לה' המלוכה. אך הזהר והשמר בכוונות האמורות אתה ותלמידיך ולא תפסיקו מהכוונות אפילו רגע. וגם הזהר מאד כי כאשר יהיו בידיך סמא"ל וזוגתו ויבכו ויתחננו לך שתתן להם דבר מה לאכילה או לשתיה או איזה מזון לקיום גופם – לא תשמע להם ולא תתן שום דבר כי יחנן קולו אל תאמן בו והזהר מאד על זה!"
ואחר כן עלו שני המלאכים הקדושים בסערה השמים ור' יוסף רואה וכורע ומשתחוה אבל תלמידיו עדין היו נופלין על פניהם ולא יכלו להרים ראשם עד אשר עלו וכאשר עלו המלאכים, גם הם קמו בשמחה רבה ובזריזות, ויסדרו סדרי השמות והאזכרות והכוונות אשר צוו והשני טסי העופרת וישימו פניהם דרך הר שעיר.
ויעלו לראש הר שעיר כאשר אמרו להם המלאכים, וילכו משם עד עת ערב וימצאו בקעה, והנה שם כמה חורבות וישמעו קול כלבים צועקים ויבואו לתוך החורבה. והנה שם נחבאים שני כלבים שחורים גדולים מאד זכר ונקבה. וכאשר קרבו אליהם ויקפצו עליהם לבלוע אותם, והיה ביד ר' יוסי הטסים ומיד הרגיש כי הוא סמאל ולילית ויושט ידו הימנית ויתן הטס בצואר הכלב הזכר והשמאלית על צואר הנקבה, ותלמידיו בידם חבלים ויקשרו אותם והטסים עליהם. ומיד כאשר ראו כי סמאל ולילית כלתה עליהם הרעה נפשטו מצורת כלב ונתלבשו בצורתם כצורת אדם ולהם כנפים ומלא עינים כמו אש בוערה ויתחננו ויבקשו מרבי יוסי ליתן להם לחם ומים כדי להתקיים ולעמוד. ויאמרו לו:
"אדוני עתה הנה אנחנו עם כל מחנותינו כפופים ואסורים בידך ואין בנו כח עוד ועשה בנו כטוב בעיניך רק תן לנו במה לחיות בו כי הושלכנו ממחיצתינו אשר היינו נזונים מזיו השכינה מאחורי הפרגוד ועתה למה נמות תן לנו מזון לחיותינו עד בואנו אל שעיר."
וימאן רבי יוסי כאשר צווה ולא רצה לתת להם מאומה ויהי המה הולכים בדרך רבי יוסי עם תלמידיו שמחים וטובי לב ופניהם פני להבים וסמא"ל ולילית עם כל מחניהם הולכים ובוכים.
וישמח ר' יוסף והתחיל לזוח דעתו עליו, ויאמר: "מי האמין לשמועתנו שהיו אומרים שלא יעלה בידינו והנה זה היום ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים, ה' מלך". אז ענה סמא"ל ויאמר "ידעתי כי יכול תוכל ולא יבצר ממך מזימה ויבכה בכיה גדולה ויאמר אדוני מה תפחד ממני ומכל מחנותי אין לנו עוד שום כח וחוזק והננו כולנו תחת ידך לעשות רצונך אלא יותן לנו דבר מה להחזיק רוחינו כי במה נעמוד ונתקיים עד בואנו שמה"
ויען ר' יוסף ויאמר "לא אתן מאומה" כאשר צווה
ויהי בבואם קרוב להר שעיר לקח ר' יוסף קורט לבונה להריח בה. ויאמר סמא"ל ואם לא תתן לי אכילה תן לי מעט מזה הלבונה אשר בידיך להריח בה. ויושט ר' יוסי את ידו ויתן לו מעט מהלבונה אשר בידו, ויוציא סמא"ל ניצוץ אש מפיו וישרוף את הלבונה ועודינה ביד ר' יוסף ויעל עשנה לאף סמא"ל וינתק את המוסרות והחבלים וישלך מעליו את טסי העופרת ויתנגד הוא עם חיילותיו ויפגעו בתלמידים וימותו מהם שנים מיד מקול התרועה אשר הריע סמא"ל וחיילותיו ושנים אחרים נפגעו ויצאו מדעתם ונשאר ר' יוסף לבדו הוא ותלמיד אחד והוא עייף ויגע ומשתומם ולא ידע כי בנפשו נתן לו הלבונה והקטיר לפניו באופן שעשה אותו עבודה זרה ונתבטלו כוחות הקדושה שבטסי העופרת על ידי הקטורת ובעוונות לא שמר דברי המלאכים ובאותו רגע היה כל ההר עשן חשך ואפלה ובת קול יצאת ואמרה "אוי לך יוסף ואוי לנשמתך! שלא שמרת אשר צויתה ועבדת עבודה זרה והקטרת קטרת לסמא"ל והנה הוא רודף אחריך לטרדך מן העולם הזה ועולם הבא!"
ותלמיד האחד נשאר עם ר' יוסי עייף ויגע וחלש והגיע עד שערי מות וישבו שם תחת אילן אחד כמו שתי שעות וינוחו. ואחר כך קברו שני התלמידים והלך לו רבי יוסף עם תלמידו האחד לחזור לדרכם ונהפכו תואר פניהם חשוכים ירוקים וחלשים ביותר. והשנים האחרים נכנס בהם שד וברחו והלכו להם אשר לא נודע באיזה מקום עד כי לבסוף באו לעיר צפת אחר חדש ימים ומתו בקרוב מחמת הצער שהיו מצערים אותם השדים.
ואחרי זאת הגיע ר' יוסף לעיר צידון ושם ישב, ויצא לתרבות רעה, כיון שראה שלא נעשתה עצתו ובפרט ששמע הבת קול הנזכרת נתייאש מן העולם הבא וכרת ברית עם לילית המרשעת ומסר עצמו בידה, ותהי לו לאישה.

---

על הסיפור

הציפייה לגאולה היא יסודית בהוויה היהודית. רבים מהיהודים האמינו כי עלינו רק להתפלל ולחכות למשיח; אחרים סברו שיש לעשות מעשים, כגון עלייה לארץ ישראל. הסיפור שלפנינו מציג את גישתו של ר' יוסף דלה ריינה, שאת הגאולה יש להביא באמצעים מאגיים – לאחוז בקרני השור, להכניע ישירות את השטן וחילותיו.
הסיפור יכול להיקרא באחת משתי דרכים. ייתכן שזהו סיפור אזהרה, המלמד שאל לנו לנסות ולהילחם בשטן ובחילותיו בכלים של מאגיה וקבלה מעשית. ניסיון שכזה הוא כישלון ידוע מראש, שכן מאבק חזיתי עם כוחות הרוע הוא מאבק שניצחון בו יביא בהכרח לגאווה, ומי שיתגאה בעצם הניצחון יפיל את עצמו לרגלי אויבו. את הרוע יש לנצח בדרך אחרת, כוחנית פחות, ענוותנית יותר, צעד אחר צעד. מקובלים רבים סברו שאת הרע יש לכבד, ויש להעניק לו מקום מסוים בעולם. ניסיון להעלימו ולהכחידו לגמרי הוא כישלון ידוע מראש. אדם החותר להפיכה טוטאלית יצטרף בהכרח בסופו של דבר לכוחות ההרסניים שהוא מנסה להפעיל בעצמו.
דרך אחרת גם היא רואה בדרכה של המאגיה סכנה גדולה, אך סבורה שכישלונו של ר' יוסף היה מקרי למדי. הקטרת הלבונה לשטן נעשתה בתום לב ומתוך חוסר תשומת לב, ולכן ייתכן בהחלט שיבוא אדם אחר, שיעשה את השתדלותו הגדולה של ר' יוסף ותלמידיו מתוך מודעות רבה יותר לסכנה, ובסופו של דבר יצליח. בדרך זו הלכו חסידי משיח השקר שבתאי צבי, שסברו שכישלונו של ר' ילא היה מהותי וניתן ללמוד ממנו איך ללכת בהצלחה בדרך שהוא נכשל בה.