מעשה משבעת הקבצנים – חלק עשירי – האילן הפלאי
קבוצת אנשים מנסה להגיע אל האילן הפלאי, שבו נמצאים כל בעלי החיים. הקבצן הגיבן הוא היחיד שיכול להביא אותם אל האילן, שאינו נמצא ב"מקום".
כי פעם אחת הייתה קבוצה של בני אדם, שהיו חוקרים ודורשים – הנה לכל חיה יש לה צל מיוחד, ורק באותו הצל היא רוצה לנוח. וכן יש צל מיוחד לכל חיה וחיה, כי כל חיה בוחרת לה איזה צל, ורק באותו הצל המיוחד לה היא רוצה לשכון. וכן לכל עוף ועוף יש ענף מיוחד, שרק באותו הענף הוא רוצה לשכון. על כן חקרו אם אפשר למצוא אילן כזה, אשר בצלו ישכנו כל החיות. שכל החיות יבחרו בו וירצו לשכון בצל זה האילן, ועל ענפיו ישכנו כל ציפורי השמים.
וחקרו שנמצא אילן כזה. ורצו ללכת אל האילן כי אין לשער את העונג המופלא שיש שם אצל אותו האילן, כי יש שם כל העופות וכל החיות. והחיות שם אינן מזיקות. וכל החיות והעופות מעורבים יחד וכולם שמחים ומשחקים שם יחדיו, ובוודאי תענוג גדול מאוד להיות שם ליד האילן.
וחקרו להיכן צריכים ללכת כדי לבוא אל אותו האילן, ונפלה ביניהם מחלוקת על כך. כי זה אמר, שצריכים ללכת לצד פלוני למזרח, וזה אמר למערב, וזה אמר לכאן, וזה אמר לכאן – עד שלא היו יכולים להכריע לאיזה צד צריכים ללכת כדי לבוא אל האילן.
ובא חכם אחד ואמר להם: "למה אתם חוקרים באיזה צד ללכת אל האילן? בדקו תחילה מי ומי האנשים שיכולים לבוא אל האילן. כי לא כל אדם יכול לבוא אל האילן, אלא רק מי שיש לו את המידות והתכונות של האילן. כי האילן יש לו שלושה שורשים – שורש אחד הוא אמונה, והשני הוא יראה, והשלישי הוא ענווה. וגוף האילן הוא אמת, ויוצאים ממנו ענפים. ועל כן אי אפשר לבוא אל האילן, אלא מי שיש בו מידות אלו."
וקבוצה זו של בני אדם, הייתה ביניהם אחדות גדולה מאוד, ולא רצו להיפרד זה מזה, שמקצתם ילכו אל האילן ומקצתם יישארו. כי לא היו כולם ראויים לבוא אל האילן, אלא רק קצת מהם שהיו בעלי המידות הנ"ל. על כן התעכבו כולם. ואלו שהיו צריכים לכך היו יגעים וטורחים שיהיו בהם גם כן המידות הנ"ל, כדי שיהיו כולם ראויים לבוא אל האילן.
וכן עשו. ויגעו וטרחו עד שהיו בכולם אלו המידות הנ"ל. וכשבאו כולם לאלו המידות, חשבו כולם בדעה אחת והסכימו כולם על דרך אחת ללכת בה אל האילן. והלכו כולם. כך הלכו איזה זמן עד שראו מרחוק את האילן. כשהסתכלו, ראו והנה אין האילן עומד במקום כלל, כי אין לאילן מקום כלל. ומכיוון שאין לו מקום – איך אפשר לבוא אליו?
ואני הייתי גם כן שם אתם. ואמרתי להם: "אני יכול להביא אתכם אל האילן, כי זה האילן אין לו מקום כלל, כי הוא למעלה מהמקום לגמרי. וכל מי שהוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה יש לו עדיין אחיזה במקום, אלא שאצלו אפילו מקום מועט מחזיק את המרובה. אבל אצלי יש מועט המחזיק את המרובה גדול מכך, שאצלי יש סוף המקום לגמרי, שממנו אין יותר מקום כלל. על כן אני יכול לשאת את כולכם אל האילן שהוא למעלה מהמקום לגמרי." ולקחתי אותם, ונשאתי אותם לשם – אל האילן הנ"ל.
ואם כך, יש לי הסכמה על כך שיש לי המדרגה העליונה של מועט המחזיק את המרובה. ועתה אני נותן לכם את זאת במתנה – שתהיו כמוני.
והייתה שם שמחה וחדווה גדולה מאוד.
באמצעות הסיפור על האילן הפלאי מוכיח הקבצן הגיבן כי אצלו יש "מועט המחזיק את המרובה" בצורה שאין לאיש מלבדו. למעשה ה"מועט" אצלו כה קטן, עד שהוא כבר פרץ את גבולות המקום ונמצא ב"סוף המקום". תכונה זו היא שיכולה להביא את האנשים אל האילן, שעומד במקום שאינו מקום.
האילן הפלאי שבו גרים כל סוגי בעלי החיים והעופות מזכיר את גן העדן, וגם את האילן שנגלה בחלומו של נבוכדנצר בספר דניאל (פרק ד), המזין את כל החיות והעופות המסתופפים בצלו.
בהמשך הסיפור זוכים האנשים להגיע אל האילן הקסום בזכות תכונותיהם הטובות. אף על פי שבתחילה רק מקצתם היו ראויים לבוא אל האילן, המתינו אלה עד שכולם יהיו מוכנים וראויים להגיע אליו, וזאת בשל האחדות והאחווה ששררו ביניהם.
אורי הייטנר
חבר קיבוץ אורטל, פובליציסט והיסטוריון, חוקר במכון שמיר למחקר.
לעולם לא יגיע האדם למקום המושלם, לאוטופיה. ובכל זאת לעולם אסור לו להתייאש מהניסיון להגשימה
רבי נחמן לא התעניין במדע. הכת שבסיפור אינה קבוצת מחקר של בוטניקאים המחפשת עץ מסוים. מדובר בקהילה המחפשת את החברה האופטימלית, את השלמות, גן העדן, הגאולה; את הדרך שראוי לחיות בה. הכת אינה יודעת עדיין כיצד להגיע לשם, אך היא כבר מכירה את קווי המתאר הכלליים של מה שהיא מחפשת – מקום המקיים שותפות בין אנשים שונים לחלוטין, שכל אחד מהם יודע למצוא היטב את מקומו כאינדיבידואל, כל אחד יכול למצוא את הענף שלו; יודע לנוח בדיוק בצל שלו, שנוצר בעבורו ומיועד לו. ודווקא מתוך היכולת של כל פרט לבטא את עצמיותו ולפתחה, נוצרת ביניהם הרמוניה מופלאה.
איך מגיעים למטרה הנכספת? המחלוקת בקבוצה גדולה מאוד. כל חבר עומד על קוצו של יוד ומסרב להתפשר. אין הקשבה אמיתית בין חברי הקבוצה. אין ניסיון אמיתי לחפש יחד דרך משותפת. הקבוצה הגיעה למבוי סתום. היא הייתה על סף פיצוץ.
הניחו לרגע בצד את התיאוריות, אמר האיש החכם שפגשו. הדרך חשובה מאוד, אך חשובים יותר האנשים. נניח שתצליחו לכופף אלה את ידי אלה – מי ערב לכם שתצליחו להגיע למטרה? האם ההרכב החברתי שלכם מאפשר בכלל להגיע למטרה? האם במצבכם החברתי תוכלו להשיגה? והוא נתן להם טיפ חשוב: בטרם תחפשו את המטרה, עִבדו על מידותיכם. אם תצליחו בכך, תהיה הדרך למטרה ברורה וקלה. אם לא – חבל על המאמץ. המידות הנחוצות הן אמונה, יראה, ענווה ואמת.
הקבוצה הרימה את הכפפה. חבריה קלטו את הניסיון שהחכם העמיד בפניהם. אם החזקים שבתוכם, בעלי המידות, יאמרו שנמאס להם לשאת על גבם את החלשים, בכך הם מכריזים שאין בהם הענווה, שהיא תנאי הכרחי להגיע למטרה. לכן, יש להעמיד בראש סדר העדיפויות את האחדות, את היכולת להגיע כולם יחד למטרה. החלשים יותר, שאינם בעלי המידות הנחוצות, הבינו שכדי לצאת מן המבוי הסתום עליהם להשתפר, להתקדם וללמוד. הקבוצה העמידה בראש את האחדות – כל אחד מחבריה הבין שעליו לצאת מנקודת המוצא המקורית שלו וללכת לקראת חבריו. הבעיה היא, שגזע העץ, הבסיס שעליו מושתתת אותה חברת מופת היא האמת, ואחד משורשיה הוא האמונה. והרי כבר נוכחנו שהקבוצה הטרוגנית ויש בתוכה אמיתות ואמונות שונות. וכאן קרה הבלתי ייאמן – החברים הבינו שיש הבדל בין האמת והאמונה הקבוצתיות לאמת ולאמונה הפרטיות. בעת מחלוקת, התבצרות של כל אחד באמת ובאמונה שלו יתקעו את החברה. וגם אם כל אחד משוכנע באמונתו – חוכמת היחד היא היכולת ליצור אמת חדשה, כזאת המשותפת לבעלי המחלוקת.
ואכן, כשהלכו יחד, בדרכם המוסכמת, התגברו על המשבר והגיעו למטרה.
וכאן חלה תפנית בעלילה. בהגיעם, התברר שזו פאטה-מורגנה. כשמתקרבים לעץ, הוא מתרחק.
מה הלקח?
אוטופיה, אחד מפירושיה הוא "אי-מקום". אין מקום כזה. לעולם לא יגיע האדם למקום המושלם. תחושת השלמות עלולה לנוון אדם וחברה, כי היא תגרום להם להפסיק להשתפר, לעבוד על עצמם, לבחון את עצמם. והרי תמיד יש עוד לאן לשאוף והשמים הם הגבול. העיקר הוא להתבסס על האמת, האמונה, היראה והענווה, לשמור על האחדות, ולהמשיך לחתור לאוטופיה, לחברה הטובה ביותר. ואף שלעולם לא יהיה אפשר להגשים אוטופיה – להגיע לצדק המושלם, לחירות המושלמת, לשוויון המושלם, לאחווה המושלמת – אף על פי כן, לעולם אסור להתייאש מהניסיון להגשימה.
