הסיפור

מעשה ברב אחד שלא היו לו בנים. אחר כך נולד לו בן יחיד, וגידל אותו והשיא אותו. והיה הבן יושב בעליית הגג ולומד, כמקובל אצל העשירים. והיה לומד ומתפלל, אבל הרגיש שחסר לו דבר מה, ולא ידע מהו. והבן לא הרגיש טעם בלימודו ובתפילתו, וסיפר על כך לשני בני נעורים. הם יעצו לו שייסע לצדיק מסוים.
והבן עשה מצווה, ובא על ידי כך למדרגת "המאור הקטן".
סיפר הבן לאביו, שהוא מרגיש שחסר לו דבר מה, ואינו מוצא טעם בלימודו ובתפילתו, ושהוא רוצה לנסוע לצדיק ההוא. אמר לו אביו: "למה לך לנסוע אליו? הרי אתה למדן גדול ממנו, ומיוחס יותר ממנו! לא נאה לך לנסוע אליו!" וכך מנע מהבן לנסוע. הבן חזר ללימודו, אבל שוב הרגיש חיסרון, והתייעץ שוב עם שני בני הנעורים, ושוב הם יעצו לו לנסוע אל הצדיק, ושוב ביקש מאביו וזה שכנע אותו שלא ייסע. כך היה כמה פעמים.
והבן המשיך להרגיש שחסר לו, והיה מתגעגע מאוד ומשתוקק למלא את החיסרון, אבל לא ידע בדיוק מהו חסרונו. בא שוב לאביו והפציר בו שייסעו, עד שהאב היה מוכרח לנסוע עמו, שהרי לא רצה לשלוח את בנו יחידו לבדו. אמר לו האב: "אסע עמך, ואראה לך שאין בצדיק הזה ממש." רתמו את העגלה ונסעו.
אמר לו אביו: "אם הנסיעה תעבור בשלום סימן שמהשמים רוצים שניסע, ואם לא – אין הקדוש ברוך הוא רוצה שניסע." הגיעו בנסיעתם לגשר קטן, ונפל אחד הסוסים, והעגלה התהפכה, וכמעט טבעו במים. אמר אביו: "הרי אין הנסיעה עוברת בשלום, ואינה רצון ה'."
חזרו לביתם. חזר הבן ללימודו, ושוב הרגיש בחיסרון, והפציר באביו כמו בפעם הקודמת, ושוב היה האב חייב לנסוע עמו. ושוב אמר האב שיעשו ניסיון אם הנסיעה תעבור בשלום. וכשנסעו נשברו שני צירי העגלה. אמר לו אביו: "הרי אתה רואה שאין הנסיעה עוברת בשלום, שהרי אין זו דרך הטבע שיישברו שני הצירים גם יחד! הן פעמים רבות נסעו בעגלה הזאת, ומעולם לא קרה כך!" – וחזרו.
חזר הבן לדרכו ושוב הרגיש בחיסרון, ובני הנעורים יעצו לו לנסוע. חזר לאביו והפציר בו והכריח אותו לנסוע עמו שוב. אמר הבן: "הפעם לא נחזור וננסה, כי בדרך הטבע יתכן שייפול סוס לפעמים או שיישברו הצירים, אלא אם יתרחש דבר ברור ומורגש מאוד שימנע מאתנו להגיע." הגיעו לאכסניה ללון, ומצאו שם סוחר, ודיברו עמו כדרך הסוחרים, ולא גילו לו שהם נוסעים לצדיק, כי הרב התבייש להודות בכך שהוא נוסע אל הצדיק הזה. ושוחחו על ענייני העולם, עד שנסבה השיחה על ענייני הצדיקים, והיכן נמצאים הצדיקים. וסיפר להם הסוחר ששם נמצא צדיק, ושם ושם. הזכירו הם את הצדיק שנסעו אליו. אמר להם: "זה? – הרי קל דעת הוא, כי אני בא ממנו, וכשהייתי שם ראיתי אותו עובר עבֵרה!" אמר האב לבנו: "אתה רואה? שהרי הסוחר מדבר לפי תומו, והרי הוא בא משם!" וחזרו לביתם.
ונפטר הבן, ובא בחלום לאביו. וראה אותו האב כועס מאוד, ושאל אותו: "מה מכעיס אותך כל כך?" אמר לו הבן: "סע לצדיק ההוא, והוא יגיד לך על מה אני כועס." והקיץ, ואמר לעצמו: זה בוודאי מקרה. וחזר וחלם שלוש פעמים והבין שיש דברים בגו, ונסע לשם.
בדרכו פגש את הסוחר שבו פגשו הוא ובנו בנסיעה הקודמת, והכיר אותו. אמר לו: "אתה הוא שפגשתי בך באכסניה?" אמר לו: "בוודאי. אני הוא."
פתח הסוחר את פיו ואמר לו: "אם תרצה אבלע אותך!" אמר לו: "מה אתה מדבר?" אמר לו: "אתה זוכר, כשנסעת עם בנך, ובתחילה נפל סוס על הגשר, וחזרת; ואחר כך נשברו הצירים; ואחר כך פגשת אותי, ואמרתי לך שהצדיק הוא קל דעת? – אחרי שפטרתי את בנך – עכשיו אתה רשאי לנסוע. כי הוא היה 'המאור הקטן', והצדיק הזה הוא 'המאור הגדול', ואם היו נפגשים היה בא המשיח. אבל עכשיו, שפטרתי אותו מהעולם – אתה רשאי לנסוע." תוך כדי השיחה נעלם הסוחר, ולא היה לרב עם מי לדבר. נסע הרב אל הצדיק וצעק: "חבל, חבל חבל! חבל על האובדים ואינם נמצאים!"

---

על הסיפור

רבי נחמן מברסלב עודד רבות את תלמידיו לנסוע אל הצדיקים, אף על פי שהדבר כרוך במקרים רבים ב"מניעות", כלומר בקשיים ובאתגרים. גם בסיפור שלפנינו הבן משתוקק לנסוע אל הצדיק, אולם אביו מפריע לו ומעכב בעדו בדרכים שונות.
בסיפור מוצגות ההפרעות לנסיעה כמעשה שטן, הרוצה להפריע לחיבור הנפלא שעשוי להתרחש בין החסיד ורבו, המשולים בסיפור לשמש ולירח – "המאור הגדול" ו"המאור הקטן".
זהו אם כן סיפור על יציאה לדרך, ועל ההבנה שאין לוותר על התשוקה למלא את החיסרון שהאדם מרגיש בנפשו. זהו סיפור על האומץ לצאת אל הלא-נודע, ועל היכולת להיפרד מן המוכר והנוח.
בפשטות, הסיפור מבקר את האב, שלא נתן לבנו את החופש לנסוע. עם זאת, צדק האב בטענותיו לאורך הסיפור, ובשל כך מכוונת אולי הביקורת דווקא אל הבן, שלא התאמץ להתנתק מן האב המגונן ולנסוע בכל זאת.

בזווית אישית

הסיפור מעשה מרב ובן יחיד עוסק באב שדואג לבנו, מגדל אותו לתורה, משיא אותו ודואג לכל מחסורו, אבל תשוקתו של הבן היא לפגוש את הצדיק המכונה "המאור הגדול".

בתחילה מנסה האב לשכנע את הבן לוותר. בהמשך האב נעתר, אבל קובע סייגים שלפיהם כל תקלה במסע היא סימן שצריך לחזור הביתה, אל החיים הרגילים – חייו של האב. ואכן, אחרי שלושה ניסיונות הם חוזרים הביתה, ולבסוף הבן מת.
לכאורה הכול באשמת האב – העובדה שהבן לומד תורה נגד רצונו, העובדה שהוא נישא, העובדה שאינו מגיע אל הצדיק, העובדה שכבר יצאו אל הצדיק וחזרו כלעומת שבאו, ובסופו של דבר העובדה שהבן מת מיואש ומרוקן מכוח רצון.
כיצד נראים הדברים מנקודת מבטו של בן לאב כה דומיננטי? כמאה שנה מאוחר יותר כתב פרנץ קפקא את "מכתב לאב", שבו הוא פורס את מסכת היחסים הסבוכה והכואבת שלו עם אביו. קפקא כותב: "יש לי הרושם שרק חבלי ארץ שאינך מכסה, או אלו שאינם בהישג ידך, יכולים להתאים לי למחיה."
זהו לדעתי משפט מפתח שמגלם את מורכבות היחסים בין האב לבנו. בחלקו הראשון של המשפט מצטיירת חוויה מבהילה שבה האב מכסה בגופו ובנוכחותו את כל העולם, ולבן כבר לא נותר בו מקום. אבל במשפט יש גם חבלי ארץ שאינם בהישג ידו של האב, ושם יכול הבן למצוא את עצמו ואת חייו. כעת השאלה כבר אינה איך אפשר לחיות בצל אב שתלטן ואלים כל כך, אלא כיצד הבן יכול למצוא את דרכו במקומות שאביו לא מצא. כך עוברת אל הבן האחריות למצוא פתח יציאה ממרחב ההשפעה של האב, ומתוך כך לקחת אחריות על חייו.
השילוב של שני חלקי המשפט יחד הוא אולי הנוגע ללב במיוחד. לפי קפקא, האב אומנם מכסה חבלי ארץ, אבל העולם גדול הרבה יותר ממנו, כי גם האב, כנראה, נכנע במהלך חייו לתהליכים שלא היו לו הכוחות לעמוד מולם. כלומר, האב מוסר בכל הכוח לבנו את הכניעה שלו עצמו. כאשר הבן מבין שהאב מכסה חבלי ארץ עצומים אבל עדיין יש עולם שאינו בהישג ידו של האב, הוא מבין לא רק את עוצמתו של האב אלא גם את מגבלותיו. כאשר בן (וגם בת) מכיר בכך שתפיסת העולם, נסיבות החיים והיכולת של ההורה הם מוגבלים, הבן (והבת) יכול להתחיל להבין את ההורה, לחוש את מגבלותיו, להכיר בהן ואולי גם לסלוח. גם בסיפורו של הרבי נחמן חפותו של האב עומדת לו בגלל הכוחות הגדולים שלא היה יכול לעמוד מולם. ראשית, כמו אביו של קפקא, האב נכנע למוסכמות ומתבייש לספר שהוא ובנו נוסעים אל הצדיק, בהמשך הוא נכנע לכוחות השטן – אז מעדו הסוסים, אז נשברו גלגלי העגלה, אז כמו משום מקום מגיע סוחר-שטן בתחפושת ומכפיש את שמו של הצדיק שאליו הבן רוצה כל כך להגיע. האב בוחר לחזור הביתה משום שאירועים כאלה אינם חלק מחבלי הארץ שהוא מכסה. בן חפץ חיים צריך היה לעמוד על דעתו ולשחרר את אביו מהאחריות על החלטותיו.