מעגל האש החסידי
מדוע ביקש הבעש"ט מרעייתו לפנות ישירות אל החסידים כדי שיפסיקו לשתות ולרקוד? מדוע הרעייה המשיכה להביא לחסידים עוד יין, במקום לשלחם הביתה?
פעם אחת, בשמחת תורה, היו תלמידיו של הבעש"ט שמחים ורוקדים ומרבים בשתיית יין שהביאו ממרתפו של רבם.
ראתה אשת הבעש"ט הצדקנית כי אם ימשיכו החסידים לשתות לא ישאירו יין לקידוש ולהבדלה. נכנסה אל הבעש"ט ואמרה לו: "אמור שיפסיקו לשתות ולרקוד כי לא יישאר לך יין לקידוש ולהבדלה."
אמר לה הבעש"ט בצחוק: "טוב אמרת. לכי ואמרי להם שיפסיקו ושילכו לביתם."
כשפתחה האישה את הדלת היו החסידים רוקדים בעיגול, וראתה שהאש מלהטת סביבם כמו חופה. מיד לקחה את הכלים והלכה בעצמה למרתף והביאה להם יין כפי רצונם.
אחר כך שאל אותה הבעש"ט: "אמרת להם שילכו?"
אמרה לו: "היה עליך לומר להם בעצמך…"
ניתן לפרש את הסיפור ככזה העוסק לא רק בבעש"ט ואשתו, אלא במתח העמוק שבין החסידות והקיום המשפחתי. במקרים רבים ניהלו החסידים חיים כפולים: לצד חיי המשפחה והזוגיות יצאה נפשם אל משפחה אחרת – אל מעגל השייכות החסידי, המתואר כאן כ"עיגול", "אש" ואפילו "חופה".
הרבנית בסיפור נמצאת במתח שבין המשפחה למעגל החסידי.
מסיפורים אחרים אנחנו יודעים כי חנה, אשתו של הבעש"ט, הייתה קשורה מאוד לבעלה וכי שרתה ביניהם אהבה וקרבה רבה. חנה מתוארת בסיפור כמי שהצליחה לראות את ה"אש" ולהבין את הקסם האינטימי של המעגל החסידי שהיה סגור בפניה. אף על פי כן הסיפור מתאר בהומור עדין כיצד בכל זאת שמרה חנה על מעמדה כנבדלת. היא עצמה לא נעשתה חסיד, אלא ענתה לבעלה בציניות: "היה לך לומר להם בעצמך…"
