מס שהוא ערך מוסף
הצצה לדינו של אדם אחרי מותו מגלה שתשלום של מיסי הקהילה הציל אותו מהגיהינום כאילו היה מעשה צדקה. על הערך של אזרחות טובה.
יהודי אחד נסע למקום רחוק. אחד מבני עירו ראה בחלום ששוקלים את הנוסע בבית דין של מעלה ומכריזים: "כיוון שעוונותיו מכריעים אותו אין לו מקום בעולם הבא".
באו בחלום אנשים אחרים ואמרו לבית הדין: "לא שקלתם נכון". שמו עורות של שועלים וחיות אחרות על האיש וכך הכריע האיש את עוונותיו במאזניים, ואמרו בית הדין: "הרי הוא בן העולם הבא".
התעורר האיש מחלומו והתברר לו שהנוסע אכן מת, והעורות שהניחו עליו היו עורות שנתן לגובי המס של הקהילה בלי להתחשבן להתווכח איתם, ומכיוון שהכריעו אותו עוונותיו במעט נחשב לו גם המס לצדקה וכך זכה בדין.
כשאנחנו חושבים על אנשים שעושים מעשים טובים עולים בדעתנו אנשים שיוצאים מגדרם לעשות טוב או אנשים שתורמים מכספם לצדקה. גיבור הסיפור שלנו עומד לדין ונמצא שהמעשים הטובים שעשה לא מכריעים את המעשים הרעים. מהעובדה שמשקלם של כמה עורות עוזר להכריע את דינו לטובה, אפשר להסיק שהמאזניים היו קרובים למצב שקול.
במצב כזה, אומר לנו הסיפור, אפשר להתחשב לא רק במעשי צדקה של ממש אלא גם במעשים פשוטים של אזרחות הגונה: כאשר גובי המס הקהילתיים היו מגיעים לאותו אדם הוא היה נותן מיד את מה שהם דורשים בלי ויכוחים, טענות וחשבונות. כנראה שעורות החיות היו הסחורה שהוא נתן לגובי המס שבאו אליו.
באמצעות החלום מפגיש אותנו הסיפור עם ערכה של אזרחות טובה – שבשעת הדחק יכולה להכריע את הכף בין רע לטוב.
