מסורת של חידוש
הרב יצחק אסאבג מלמדנו פרק בהוראה. הוא מאפשר לתלמידים להיות שותפים בפירוש הסוגיה ומעודד אותם לחשיבה, תוך ניסיון להעצים אותם בעזרת זיהוי תשובותיהם עם גדולי הפרשנים
הרב יצחק אסבאג, מחכמי מקנס, היה בסוף ימיו עיוור אך המשיך ללמד. תלמידיו מספרים שהם היו יושבים במעגל והרב אסבאג היה מבקש מאחד התלמידים לקרוא את סוגיית הגמרא, ואם היה צורך היה מתקנו מן הזיכרון.
לאחר מכן היה שואל את הראשון שבחבורה "מה הבנת?" והבחור הסביר את הגמרא כפי דעתו. אז היה עובר אל הבחור השני ושואל "ואתה, מה הבנת?" והבחור משיב כדעתו שלו. וכך היה עובר על החבורה כולה בסבלנות רבה, ולעיתים היה האחד מסכים עם דברי חברו ולעיתים מציע פירוש אחר.
לאחר שסיים את מעגל הלומדים. היה פותח ואומר "כולכם חכמים, כולכם נבונים וכולכם יודעים את התורה." כעת היה פונה לאחד התלמידים ואומר "אתה פירשת כדעת הרמב"ם", ואז פונה לתלמיד אחר ומוסיף במאור פנים "ואתה הסברת כדעת רש"י". ולעיתים היה חותם ואומר "וכעת אציע גם מדעתי שלי".
הרב יצחק אסבאג הוא מורה בחסד ומהסיפור ניכרת אהבתו להוראה וחיבתו לתלמידיו. מעבר לזיכרונו המופלא המאפשר לו לדייק בקריאת הגמרא אף שכבר אינו רואה את הכתוב, הוא ניחן בסבלנות רבה ומשתף את כל תלמידיו בשיעור, ובכך מציב מורשת פדגוגית ששמה את התלמיד במרכז.
צורת ההוראה של הרב אסבאג מקיימת תנועה בין חדש לישן ובין העמדה העצמאית של התלמיד לבין שרשרת הדורות. ההערה לתלמיד שפירש כדעת רש"י או הרמב"ם מעצימה אותו בכך שכיוון לדעתם של חכמי הדורות. אולם הרב אסבאג לא הציג מראש את עמדותיהם של הפרשנים אלא עודד את תלמידיו לחשיבה עצמאית. בכך יצר פדגוגיה משלבת המעודדת את התלמיד לחשוב ובמקביל להתכבד בחכמי הדורות.
העובדה שלעיתים חתם הרב יצחק אסבאג את השיעור ברעיון משלו להבנת הסוגיה, מעודד את תלמידיו לעשות כמותו, ולצד ההכרה בכוחם של הראשונים להוסיף משלהם לדיון.
