הסיפור

לאחר שזרקו האחים את יוסף לבור, עברו במקום ישמעאלים.
אמרו האחים: בואו נמכור אותו לישמעאלים והם יוליכו אותו לקצה המדבר.
עמדו האחים ומכרוהו בעשרים כסף. כל אחד מהאחים הרוויח שני מטבעות כסף לקנות נעליים לרגליהם.
וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף?
אלא כך היה.
כיוון שיוסף הושלך לבור, מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו, נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות.
לפיכך מכרוהו האחים בעשרים כסף בעבור נעליים.

---

על הסיפור

מהמורות החיים, כמו גם הרגעים היפים ביותר שבהם, מותירים חותם על נפשו של אדם. אולם חותם זה אינו רק פנימי, ויכול להיות לו ביטוי חיצוני הניכר לעין.
כשיוסף מגיע במצוות אביו לחפש את אחיו, הוא לא חולם שבעוד כמה שעות הוא ייזרק לבור ואחר כך יימכר לעבד. הוא נער יפה תואר שלבוש בכתונת פסים, אבל כעבור זמן קצר הוא נמכר לעבד בעשרים שקלי כסף. המדרש מזעזע את קוראיו בתיאור חלוקת הרווחים ממכירת האח והשימוש בכסף. מהתיאור משתמע שעבור בניו של יעקב, מחירו של יוסף שווה זוג נעליים חדשות. נראה שהתיאור הולך בעקבות דברי הנביא: "כֹּה אָמַר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (עמוס ב, ו).
מתוך הזווית הכלכלית של המכירה – מה עשו האחים עם הכסף, כיצד חילקו אותו ביניהם, וכמה הרוויחו – המדרש מוצא תובנה רלוונטית לכל דור ודור. אדם יכול להיקלע למקום צרה כנסיך ולצאת משם בתוך זמן קצר כעבד. הפחד, האימה והמצוקה משפיעים על רוחו של האדם וגם על מראהו. ובכל זאת יש לאדם כוחות הבראה ושיקום. בהמשך הסיפור, ואחרי עוד כמה מפגשים עם הכלא המצרי, יוסף עולה לגדולה ומתמנה למשנה לפרעה.