מכה בלב
ידוע שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, אבל מה קורה לדיבורים שאין להם שומע? ר' משה מקוברין חווה את זה על בשרו
כמו אדמו"רים אחרים נהג רבי משה מקוברין לכנס את חסידיו בשבת סביב שולחנו ולדבר באוזניהם.
פעם אחת אמר ר' משה: "אני רואה שכל הדיבורים שדיברתי על שולחני לא נכנסו ללבו של איש.
תשאלו מאין אני יודע? הרי 'לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן-נָבִיא.' אתם צודקים – לא נבואה היא זאת. אבל אני יודע שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. ומה קורה כשהדברים לא נכנסים אל הלב? השם יתברך עושה חסד עם האיש המדבר, שלא יישארו דיבוריו, חלילה, בלי מקום, וכל הדיבורים שיצאו מלבו חוזרים אל לבו.
והרי רואה אני שכל הדיבורים שלי חזרו אליי ללבי ונתנו לי קלַאפּ, מכה בלב." והרבי מאוסטרבה אמר על ר' משה פעם שאילו היה לו לפני מי לדבר היה הדבר מאריך את חייו.
סיפורו של ר' משה מקוּבּרין הוא סיפור אישי עצוב על אדמו"ר החווה על בשרו שדבריו, דברים היוצאים מן הלב, אינם נכנסים ללבות החסידים המקשיבים לו.
כדי להסביר איך הוא יודע שדבריו אינם נכנסים אל לב שומעיו הוא הופך את המטפורה "דברים היוצאים מן הלב" למוחשית, ומתאר מה קורה לדיבורים היוצאים מלבו כשהם אינם מוצאים להם מקום להיאחז בו. לפי התיאור שלו, לדיבורים שיוצאים מן הלב יש נוכחות בעולם, ואם הם לא מוצאים מקום בלבותיהם של אחרים, אלוהים מחזיר אותם ללב האדם שאמר אותם. ואז אותו אדם, כך הוא מספר, מרגיש "מכה" בלב.
התיאור ההופך את הדיבורים המחפשים מקום למוחשיים – נותן עוצמה לתמונה מכמירת הלב של האדמו"ר החש עצמו בודד למרות היותו נערץ על ידי חסידים רבים המחכים למוצא פיו. הסיפור מסתיים בהערה עצובה בשם הרבי מאוסטרבא שאומר שהעובדה שתלמידיו של ר' משה לא הבינו אותו ולא לקחו את דבריו אל לבם פגעה בלבו פגיעה ממשית וקיצרה את חייו.
