מי ראה את אליהו הנביא
יהודה שניאור הולך להתארח אצל רבו החסיד בליל הסדר ורוקד משמחה. מתברר שהרב ראה את אליהו הנביא, אבל הפרנס שרקד היה יותר קרוב אליו.
מעשה ביהודה שניאור הפרנס משפירא (העיר שפייר שבגרמניה), שבא להתארח אצל רבי יהודה החסיד ברגנסבורג בראש חודש ניסן ועשה אצלו את הפסח.
בליל הסדר כאשר הגיעו לשיר 'כי לו נאה' שמח מאוד רבי יהודה החסיד, ויהודה שניאור הפרנס רקד מסביב לשולחן ומחא כפיים בשמחה.
לאחר הסדר שאל רבי יהודה החסיד את יהודה שניאור הפרנס: למה מחאת כפיים?
השיב לו יהודה שניאור: מתנועת אצבעותיך הבנתי שאתה רוצה לרקוד.
אמר רבי יהודה החסיד לאורחו: שמחתי כי אליהו היה פה איתנו.
אוי לי שלא ראיתי אותו, ענה יהודה שניאור הפרנס בעצב.
אמר לו רבי יהודה החסיד: אדרבה, אשריך שאליהו היה קרוב אליך יותר מאשר אליי.
גילוי אליהו נחשב להישג רוחני, אך האם ההישג קשור להכרה או לרגש? האם הוא נופל בחלקו של הרב החסיד או בחלקו של האורח השמח?
האורח בבית רבי יהודה החסיד מתעצב לשמוע שלא הבחין באליהו הנביא שפקד את שולחן רבו. תשובתו של רבי יהודה החסיד מפתיעה: הוא עצמו אולי ראה את אליהו הנביא, אבל מי שהיה קרוב לאליהו הנביא היה דווקא מי שרקד סביב השולחן. אולי כוונתו לומר שלא ההכרה הניסית היא המקרבת את האדם להשגה עליונה, אלא הרגש הכן והמתפרץ, שאינו כרוך בהכרח במודעות.
