מי מאמין לסיפורי חסידים?
האם סיפורי הפלאות שסופרו על הבעל שם טוב הם אמיתיים? האם "להאמין" להם? כיצד יש להתייחס לסיפורי חסידים? האם "אמונה" בסיפור משמעה קבלתו כאמת לאמיתה?
אמר רבי שלמה מרַדומְסק: "מי שמאמין לסיפורי הבעל שם טוב הוא טיפש, ומי שאינו מאמין בהם – אפיקורס".
האמירה של הרבי מרדומסק שמתייחסת לכך התפרסמה מאוד, והיא נאמרת פעמים רבות לא רק על סיפורי הבעש"ט אלא על סיפורי חסידים בכלל, ואולי גם על סיפורי עם יהודיים באופן כללי.
הרב (והפרופסור) צבי מאיר רבינוביץ', נינו של האדמו"ר, הוא זה שסיפר על אמירה זו לש"י עגנון ולאחרים.
משמעה של אמירה זו היא שאת הסיפורים החסידיים (ובפרט את סיפורי הבעש"ט) יש לפרש, ללמוד ולדרוש – שהרי אמונה פשטנית בסיפורים אלו היא טעות. אדם ששומע סיפור צריך לשאול את עצמו אם הוא מצליח לראות את האמת הרמוזה בסיפור.
ואולי, אם יש בסיפור אמירה שמצליחה לגעת בנפש, הרי זה סיפור אמיתי בכל מקרה.
