הסיפור

בפרשת בראשית נאמר שאלוהים ברא "אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז), ומיד אחר כך כתוב "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל … וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (שם). הסביר רבי שמעון בן פזי מה קרה , שאחד המאורות הפך מגדול לקטון:
בתחילה היו שני המאורות גדולים ושווים בגודלם. אמרה הלבנה לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, האם אפשר ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד?
אמר לה הקדוש ברוך הוא: לכי ומעטי את עצמך.
אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר טוב, אלך אני ואמעט את עצמי?
אמר לה: אתן לך למשול ביום ובלילה.
אמרה לו: מה גדולתו של נר בצהריים? מה הוא מועיל?
אמר לה: ישראל יקבעו את התאריך לפי המחזור שלך – וזו תהיה גדולתך.
אמרה לו: אבל את עונות השנה אי אפשר לקבוע לפי הלבנה אלא רק לפי החמה.
אמר לה: ייקָראו הצדיקים על שם המאור הקטן, שכן כתוב על יעקב, על דוד ועל שמואל שהם קטנים.
ראה שלא הצליח ליישב את דעתה, אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו עליי כפרה שמיעטתי את הלבנה.
ואמר רבי שמעון בן לקיש: לכן נאמר על כל קורבנות המועדים שהם חטאת, ואילו על קורבן ראש חודש נאמר "חַטָּאת לה'" (במדבר כח, טו). אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה יהיה כפרה עליי שמיעטתי את הירח.

 

---

על הסיפור

דרכו של עולם היא שהגדוּלה ניתנת למעטים, ושאר הבריות מסתפקות במעמד נמוך יותר. האם יש בכך צדק? האם לא יותר צודק שכולם יהיו מלכים?
הסיפור שואל את השאלה הזאת ביחס לבריאתם של יסודות הסדר הקוסמי – השמש והירח, החמה והלבנה. בתחילה, כך מספר לנו הסיפור, היו שניהם מאורות גדולים. אלא שאז הפנתה הלבנה את תשומת ליבו של הבורא לכך שדרכו של עולם היא שאין המלוכה נמסרת בידי שניים ביחד. בתגובה מורה הבורא ללבנה למעט את עצמה ולהיות למאור הקטן. הלבנה מגיבה בטענה לאי צדק: היא אמרה דבר הגון וראוי, ובתמורה נדרשת למעט את עצמה. הבורא מנסה לפצות את הלבנה על מיעוטה בשלושה דברים:
הוא מניח לה להאיר גם ביום וגם בלילה, נותן לה תפקיד בקביעת התאריך, וכן פיצוי סמלי בדמותם של צדיקים שיזכו לכינוי 'קטנים'.
כשרואה הקדוש ברוך הוא שכל הפיצויים אינם מיישבים את דעתה, הוא לוקח את האשמה על עצמו ומצווה על קורבן ראש חודש שיכפר על העוול שגרם ללבנה.
הסיפור קורא תגר על אי-הצדק הגלום בפערים חברתיים, כגון הפער בין גברים לנשים, ופערים פוליטיים כמו מעמדו של עם ישראל תחת הכיבוש הרומי.
הלבנה, שמיעוטה מתרחש במחזור חודשי, היא סמל מוכר לנשים, שתמיד סבלו ממעמד חברתי מונמך. מדרש בראשית רבה קושר את הלבנה לעם היהודי המשתמש בירח לקביעת התאריך, לעומת השמש הנקשרת לאימפריה הרומית: "עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, וְיַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה, שֶׁהִיא קְטַנָּה" (בראשית רבה, ו ג). סיום הסיפור מאתגר לא רק את ההיררכיות המגדריות והפוליטיות, אלא גם את ההיררכיה בין אלוהים לברואיו, כשהבורא עצמו נזקק לכפרה על עוול שעשה.