מחלתו של ד"ר הרצל
כשחברו של הרצל ראה את כתב היד של 'מדינת היהודים' הוא היה משוכנע שהרצל השתגע וזקוק להשגחה רפואית
לאחר שסיים העיתונאי ד"ר הרצל לכתוב את ספרו 'מדינת היהודים', הוא הקריא אותו לחברו הרופא הפריזאי ד"ר אמיל שיף. בתום הקריאה שאל הרצל: “מה דעתך ואיזה רושם עשו עליך דבריי?” אמר שיף: שמע נא, ידידי, הינך חולה־עצבים, וספרך זה הוא פרי מחלתך.
“אתה באמת חושב ככה?”, שאל הרצל בדאגה. בתגובה בדק שיף את הדופק של הרצל שהיה גבוה מאוד, וענה בעצב: אין לי כל ספק שאתה חולה. עליך להניח אח עטך מידך לזמן מה ולפנות לרופא עצבים".
“את עטי אניח מידי אבל לא אלך לרופא, כי אם אל אדמונד רוטשילד כדי להוכיח לו שאין כל תחבולה להציל את עמנו מכליון גמור אלא לייסד מדינת יהודים".
"חלילה לך! היזהר מפני שיגעון כזה. לך לרופא! אם תבוא לרוטשילד לספר לו את התוכנית הוא יחשוב שאתה משוגע או רמאי. כך או כך יצלצל בפעמון ויקרא למשרתיו למסור אותך לבית־השוטרים או לבית־המשוגעים".
למרות זאת, שלח הרצל את ספרו לגביר גדול בווינה. כשסיפר על כך לידידו, מיהר ד"ר שיף לשלוח בסתר לווינה טלגרמה (מברק) בבקשה לעכב את משלוח כתב היד. אם אפשר למנוע את המבוכה בטיפול רפואי פשוט שיחזיר את הרצל לקו הבריאות, עדיף לדאוג שכתב היד לא יגיע לווינה, שמא יספרו כל בני העיר הגדולה שהרצל השתגע.
אולם הרצל לא היה חולה, ולימים אפילו ד"ר שיף נהיה ציוני. כאשר הדפיס הרצל את ספרו “מדינת היהודים” הוא העניק לד"ר שיף את העותק הראשון חתום בהקדשה אישית: "ובכל זאת נוע תנוע", כפתגמו של גליליאו.
לפעמים יש רעיון שהוא מפתיע ושונה כל כך עד שהוא נשמע מופרך, טיפשי ואפילו מטורף, וכך היה עם הרצל ומדינת היהודים.
הרצל חיבר את ספרו 'מדינת היהודים' ממקום מושבו בפריז בפרץ יצירה קדחתני. הסיפור שלנו מתאר כיצד ידידו הקרוב מגיע למסקנה שבריאותו של הרצל התרופפה. לדעת ד"ר שיף, כתב היד מעיד כי חברו הנכבד איבד מגע עם המציאות. הרצל אומנם התאכזב מתגובת חברו אבל לא הרפה. הוא ידע שאין הוא לוקה בנפשו. דאגתו העמוקה של אמיל שיף לא נבעה מלעג או טיפשות. בתוך התרבות היהודית הבורגנית המתבוללת, הציונות המדינית של הרצל הייתה באמת רעיון מהפכני ובלתי נתפס, וכנגדו עלתה תמיהה גדולה: הייתכן שהיהודים יוכלו לשנות את מהלך ההיסטוריה של אלפיים שנה?
דאגתו של אמיל שיף הובילה אותו לפעול מאחורי גבו של הרצל. כשגילה שהרצל מפיץ את כתב היד הוא ניסה למנוע את ה"אסון" כי היה משוכנע שהרצל עומד להרוס את שמו הטוב, ושאם רק ישהה מעט בבית מרפא להרגיע את עצביו שוב תתיישב עליו דעתו.
לקח להרצל זמן ומאמץ להדביק אחרים בשיגעון שלו, אך לבסוף הנחישות הניבה פרי. גם אמיל שיף נהיה ציוני והודה בטעותו. ההקדשה שהשאיר הרצל על עותק 'מדינת היהודים' שהעניק לידידו מיוחסת לגלילאו גלילאי, שהתעקש שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא להיפך. כאן האמרה הזאת מבטאת את נחישותו של הרצל לאתגר את התפיסות המקובעות ביותר של החברה כשבידו אמת גדולה.
