מורה לחיים
אף שהרב אליהו פרדס משמש במשרה רמה של רב ראשי לירושלים הוא נוסע פעמיים בשנה לחיפה לבקר את מי שהיה המורה הראשון שלו כדי להודות לו על שהקנה לו בילדותו כלים בסיסיים ללימוד
פעמים בשנה, לקראת חג הפסח ולקראת חג הסוכות, היה רבה הראשי של ירושלים – הרב אליהו פרדס, נוסע מירושלים לחיפה כדי לראות את פני מורו. באותם הימים הדרכים היו משובשות והתחבורה לא מפותחת דיה, והוא היה נוסע במשך שעות ארוכות באוטובוסים. יוצא מירושלים ועושה חניית ביניים בשער הגיא, ומשם ממשיך לתל אביב. שם החליף אוטובוס לחיפה, ושוב חניית ביניים בחדרה. כשהגיע לחיפה היה לוקח אוטובוס נוסף עד שהיה מגיע לביתו של מורו ורבו רבי יחיא.
ומיהו אותו רבי יחיא? זהו הרב שלימד אותו בילדותו בכותאב בירושלים קריאה וכתיבה. הרב פרדס ורבי יחיא היו יושבים ושותים תה או קפה ומשוחחים מעט בדברי תורה, ולקראת פרידה היה מניח הרב פרדס על השולחן מעטפה עם סכום כסף נאה כדי לסייע לרבי יחיא שמצבו הכספי היה קשה.
שאלוהו תלמידיו ובני משפחתו: "כל כך הרבה אתה טורח במי שלימד אותך דברים פשוטים?!" השיב הרב פרדס: "לעולם אהיה חייב בכבודו כי הוא לימד אותי צורת האותיות: קמץ אל"ף א, קמץ בי"ת ב, חיריק אל"ף א", והוסיף ואמר: "כל המלמדים האחרים ניתן לחלוק על שיטתם ודבריהם. אצל רבי יחיא האל"ף נשארת אל"ף, והבי"ת נשארת בי"ת לכל החיים".
לימים נפטר רבי יחיא, והרב פרדס המשיך במנהגו ובא פעמיים בשנה אל אלמנתו ומעטפה בידו.
מנהג ישראל בשלושת הרגלים לעלות ולבקר את הרב: "אמר רבי יצחק דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף טז, עמוד ב). מצוה זו נוהגת כלפי רבנים חשובים ותלמידי חכמים גדולים, ואילו הרב פרדס מקיים אותה לקראת החגים כלפי המורה שלימדו קרוא וכתוב בכיתה א'. כך נוצרת תמונה מהופכת שבה רב גדול מקבל את פניו של מורה ביסודי.
הרב פרדס שהוא תלמיד חכם גדול מתאמץ מאוד ומתגלגל בדרכים על מנת לכבד את מורו. זוהי השקעה עצומה המעוררת תמיהה בסביבתו של הרב, אך בפי הרב פרדס טענה מפתיעה. דרכו של עולם הוא שככל שהלימוד מורכב וגבוה יותר – הרי שיש לכבדו יותר, אולם הוא חש שהוא חב חוב גדול דווקא למי שהקנה לו את יסודות הלימוד. הכבוד הגדול מוענק למורה הראשון, שכן הכול תלוי ביסודות איתנים, בעוד שתוכנם של לימודים מורכבים תמיד נתון במחלוקת.
הרב פרדס מגלה רגישות גדולה למצבו הכלכלי של רבי יחיא ומעניק לו סכום כסף לסייע בהוצאות החג, אך הוא אינו מסתפק בהעברת כסף אלא דואג להגיע בעצמו ולקיים מפגש פנים אל פנים ושיחה היוצאת מן הלב על כוס תה מהביל, וממשיך בכך גם אחרי פטירתו של מורהו ביחס לאלמנתו.
