מוסיף והולך
כדורגל פוגע בחנוכייה שהדליק הרב צדקה ושובר אותה. כיצד יגיב הרב? הרב צדקה מלמד שההנחיה להוסיף בכל יום נר בחנוכיה מהוה הדרכה רחבה יותר שיש להוסיף אור ולהאיר פנים בעולם
באחד מימי החנוכה הדליק הרב יהודה צדקה את החנוכייה שהציב בפתח ביתו בשכונת בית ישראל שבירושלים. בחצר הבית שיחקו באותה שעה כמה מילדי השכונה בכדורגל ומבלי משים בעט אחד מהם בכדור חזק כל כך עד שפגע בחנוכייה. החנוכייה נפלה, הנרות כבו והשמן נשפך על הקרקע.
נבהל הילד ורץ לביתו לספר לאביו על התקרית המביכה. יצאו השניים אל הרב צדקה להתנצל. כשהגיעו, סיפר הילד בחשש את מה שאירע וציפה לגערה.
להפתעתו הושיב אותו הרב צדקה לידו, הציע לו ממתק, והסביר לו במאור פנים את משמעותה של הדלקת הנרות בחנוכה, ואף הזמין אותו להדליק עימו נרות למחרת.
לפני שיצאו אמר האב: "כבוד הרב, חשבתי שתגער בילד על שהפיל את החנוכייה."
השיב לו הרב צדקה: "אם כך חשבת, הרי שלא הבנת את 'בית הלל' שאמרו 'מוסיף והולך.' הכול – במאור פנים."
חנוכה הוא חג האורים ובמרכזו מצויה המצווה של הדלקת חנוכייה. ואולם למרות הפגיעה שפגעו הנערים במצווה שקיים הרב, טעם המצווה שהוא הוספת אור – לא נפגע. בכך שהרב האיר פנים לילד ולא גער בו, הוא הוסיף אור לעולם ושמר על רוח המצווה של הדלקת הנרות.
הרב צדקה מזכיר את ההלכה להדליק חנוכייה כשיטת "בית הלל" על פי העיקרון "מוסיף והולך", כלומר מדליקים בכל יום נר נוסף בחנוכייה; מתחילים בנר אחד ומסיימים בשמונה נרות (כשלצידם כמובן הַשַמָש). היום כולם נוהגים כך, אך בימי המשנה היתה דעה אחרת, דעת "בית שמאי", שלפיה מתחילים עם שמונה נרות ובכל יום מפחיתים נר אחד.
הרב צדקה מסביר שההנחיה להדליק בכל יום נר נוסף בחנוכייה אינה טכנית אלא צופנת בחובה מסר אוניברסלי – יש להוסיף בכל יום אור נוסף לעולם, ובמקום לגעור ולגרוע מהאור שבעולם, יש להוסיף לו הארת פנים.
