מוכרחים להמשיך לחייך
הרב יצחק אבוחצירא רואה את האושפיזין המבקרים בסוכתו ואינו יכול להתחיל את הסעודה משום שהם מחייכים אליו
הרב יצחק אבוחצירא נהג לערוך בכל אחד מלילות חג הסוכות סעודה גדולה לכבוד האושפיזין. באחד הלילות הוא נטל את ידיו ואחז בפת אך לא בירך ולא בצע אותה, אלא המתין דקות ארוכות כשהפת בידיו והוא מחייך. הסובבים תמהו על כך אך לא העזו להפריע לרב. לאחר זמן רב הרב אבוחצירא בירך והסעודה החלה.
לאחר זמן שאלו אותו בני ביתו לפשר הדבר ותמהו על התנהגותו, "הרי אסור להפסיק בין נטילת ידיים לבציעת הפת?!" הסביר הרב אבוחצירא: "התכוננתי לברך על הפת והינה נכנסו לסוכה שבעת האושפזין שמחים ומחייכים אליי. לא יכולתי שלא לחייך אליהם וכך עמדנו זה לעומת זה מחייכים, ורק כשהפסיקו יכולתי לברך".
בחג הסוכות נהוג להזמין לסוכה בכל יום אחד מן האושפיזין, דמויות רוחניות מהתורה המגיעות לבקר בסוכה. יסודו של מנהג זה בספר הזוהר והוא התקבל בכל תפוצות ישראל.
האושפיזין, שהם שלושת האבות, משה, אהרון, יוסף ודוד, נתפסים פעמים רבות כמעין סמל, אולם הרב יצחק אבוחצירא ממשיך את דרכם של האר"י ותלמידיו ורואה אותם כממשות רוחנית ולא כסמל בלבד ולכן הוא מבחין בהם בבואם לסוכתו.
על פי ההלכה אין להפסיק בין נטילת הידיים לברכה ולבציעת הלחם וכך הזכירו מקורביו, אולם הרב יצחק אבוחצירא מסביר שההפסקה שלו לא נבעה מהחלטה מושכלת אלא הייתה תגובה טבעית לנוכח האושפיזין המחייכים לעברו. הרב אבוחצירא אינו מעלה על דעתו להתעלם מאורחיו המכובדים גם במחיר הפסקה בין נטילה לברכה והוא נכון לחייך אליהם ככל שנדרש.
