מדמעות לאבנים יקרות
מלך נותן מרגליות יקרות לשלוש בנותיו כדי לנסות אותן. המצליחה מכולן היא הבת שלא שומרת על אבן החן שלה אלא משתמשת בה לנתינה.
היה היה מלך ששלט ביד חזקה בתושבי מלכותו העניים המרודים שכרעו תחת נטל המסים הכבדים. למלך לא היו בן שיירש את כסאו אך היו לו שלוש בנות והוא קיווה שהן תישאנה להן אנשים שינהלו היטב את ממלכתו והטוב שבהם יירש את כיסאו. נתן המלך לכל אחת מבנותיו מרגלית יקרה, כדי לראות מה תעשה בה ולבחון את בגרותה וכישוריה למצוא לעצמה בן זוג ראוי.
ביקשה הראשונה לשבץ את המרגלית בשרשרת יהב יפה כדי לשמור על המרגלית. ביקשה השניה לבנות מגדל גבוה, ובראשו שרביט שבו תשובץ המרגלית שתאיר את עיר הבירה. הבת השלישית לא ידעה מה לעשות במרגלית, וביקשה מאביה זמן לחשוב. אביה לא רצה לחכות להחלטתה ונתן לה את המרגלית כדי לחשוב מה תעשה בה, ובלבד שתשמור אותה מכל משמר.
הלכה הבת בממלכתו של אביה והגיעה אל משכנות העוני. באחד הבתים היא ראתה אם צעירה מוטלת על ערש דווי וסביבה שבעה ילדים קטנים עירומים רעבים. נכמרו רחמיה של בת המלך, הלכה אל השוק ומכרה את המרגלית שקיבלה, קנתה למשפחה הענייה אוכל, בגדים ותרופות, התחילה לטפל במשפחה עד שהביאה לה מזור, וחזרה לביתה בידיים ריקות. ראה זאת אביה וגרש אותה מארמונו.
התהלכה הנערה ברחבי המדינה, ועסקה בעבודות קשות כדי לאכול. עד מהרה התבלו נעליה, נקראו בגדיה, וגופה העדין התחספס מעבודה קשה. יום אחד ראתה גמד האוסף אבנים, כדי לגדר חלקת אדמה. למרות שהייתה חסרת אונים בעצמה היא לא יכלה לראות את האיש הקטן בסבלו ועזרה לו במלאכתו הקשה. הגמד הודה לה על טוב לבה ונתן לה מתנה: תיכת עץ מהודרת, ואמר לה: בכל פעם שתרצי לבכות על מר גורלך, הזילי את דמעתך לתוך התיבה והיא תהפוך אותה ליהלום יקר, וכך תוכלי לפרנס את עצמך ואת העניים שתפגשי בדרכך.
המשיכה הנערה בדרכה וכשראתה בעל פרדס הרודה בפועליו הסובלים ורצתה לבכות על גורלם, פתחה את הקופסה שהפכה את דמעתה החמה ליהלום בוהק. מכרה את היהלום, חילקה את התמורה לפועלי הפרדס ומהנותר התפרנסה במשך זמן מה. כך נהגה בת-המלך במקרים רבים, ויצא שמה לתהילה בכל רחבי מדינת אביה המלך.
ומה קרה למרגליות של אחיותיה? האחות הבכירה הלכה לשחות והגלים שטפו את המרגלית שלה למצולות הים. את המרגלית של האחות השנייה בלע נשר שראה אותה זורחת למרחקים.
חולשתה של משפחת המלוכה הביאה את המלך השכן לחמוד את הארץ. הוא הפקיד את חילותיו בידי בנו וקרא מלחמה על ארצו של המלך אבי הבנות. הכריז המלך על גיוס חירום, אך נתיניו לא רצו להילחם עבור המלך האכזרי. אך בת המלך רבת החסד הייתה אהובה על העם, וכשהיא קראה להם הלהתגייס נענו לה הלוחמים, חגרו כלי מלחמה והתייצבו להגנת המולדת.
המלך השכן ובנו יורש-העצר ראו את הצבא ניצב הכן על משמרת ארצו, וגם שמעו על הנסיכה היפה, ההדורה והנדיבה, ובמקום לתקוף את הממלכה הציע בן המלך השכן לנסיכה להינשא לו. וכך התאחדו שתי הממלכות בברית הנישואין. והזוג המלכותי שלט בהן ברוח ענווה וחסד.
הנסיון שבו מעמיד המלך את בנותיו הוא כפול פנים: הוא נוגע לצורך לשמר את האוצר המסמן את העצמי, ולהשתמש בו כדי להגיע לזוגיות. שתי האחיות הבוגרות בוחרות בדרך של שימור המתקבלת על דעתו של אביהן המלך האכזר אך בסופו של דבר דווקא האחות הצעירה שהייתה מוכנה לאבד את אוצרה היא שמצליחה להגיע לזוגיות שתשמר את הממלכה.
דרכה של האחות הצעירה לא הייתה בשימור עצמה מהסביבה. להפך, היא התמסרה להשפעתה של הסביבה, למעורבות רגשית, ואף למסירת כל מה שיש לה בידי הזולת. הנתינה הזאת, המוכנות להיפגע ולדמוע הפכה בדרך אגדית ופלאית למקור העושר שלה, ולמקור הכח הפוליטי שלה. דרכה של הנסיכה משפיעה גם על דרכו של הנסיך השכן: במקום להרוויח את עושרה של הממלכה השכנה במלחמה הוא מרוויח אותו באהבה.
דרכה של הנסיכה הצעירה מונגדת לא רק לדרכן של אחיותיה אלא גם לדרך של אביה שהנהיג את המדינה ביד קמוצה, ולא זכה לנאמנותם של נתיניו. בכך היא מבטאת לא רק דגם אחר של התנהלות בעולם וחיפוש זוגיות אלא גם דרך אחרת של מנהיגות.
