מבחן על בטן מלאה
הרב עדס מגלה רגישות רבה לרווחתו ולכבודו של אורחו
אל ביתו של הרב יעקב עדס, שהיה ראש ישיבת פורת יוסף וחבר בית הדין הגדול שבירושלים, הגיע בשעת בוקר מוקדמת אורח. הימים היו ימי העליות הגדולות מארצות האסלאם, והאורח סיפר לרב עדס שקודם שעלה לארץ שימש כדיין באחת מקהילות המזרח, ועתה הוא מבקש להתמנות לדיין בארץ, ולשם כך בא לירושלים לבקש ממנו המלצה.
הרב עדס שאל את אורחו למקום מגוריו, והלה סיפר לו שהוא מתגורר בצפת, ויצא מביתו מבעוד לילה. אמר לו הרב עדס: "איני יכול לבחון אותך כרגע."
נבהל האורח ושאל "מדוע?" והרב עדס השיב לו: "ודאי לא אכלת דבר מאז שיצאת לדרך הארוכה. איני מסכים לבחון אותך במצב זה."
הזמין הרב עדס את האורח לאכול, ובזמן שאכל שוחחו השניים בדברי התורה ובפסיקת הלכה. במהלך השיחה התגלה האורח כתלמיד חכם משכמו ומעלה, הבקיא בכל נבכי ההלכה.
כשסיים הרב את סעודתו שאל האורח: "האם תוכל לבחון אותי כעת?" אך הרב עדס השיב "כבר בחנתי, ואתה מלא כרימון. אכתוב לך המלצה לוועדת המינויים, ובמהרה תוכל להשלים את ההליכים הפורמליים."
שמח האורח, הודה לרב עדס ופנה לצאת מביתו. אך הרב עדס עצר בעדו ואמר: "אינך יכול להופיע בפני הוועדה בבגדיך הבלויים. קח את מעילי, וכך יתייחסו אליך בכבוד הראוי."
בחינתו של רב גדול, שכבר שימש כדיין בקהילתו בגולה, אינה סיטואציה פשוטה, אך הרב יעקב עדס שהיה מגדולי חכמי ירושלים מגלה רגישות עמוקה כלפי הרב העולה החדש. תחילה הוא מסרב לבחון אותו על בטן ריקה, ועל כן מזמין אותו לארוחת בוקר ומאפשר לו להיות מרוכז ונינוח. על קנקנו של האורח עומד הרב עדס בשיחתם בזמן הארוחה, וכך מתמודד עם המבוכה של בחינת דיין ותיק. אף לאחר שכתב לאורח המלצה חמה הוא ממשיך לסייע לו, ומשאיל לו את מעילו המהודר, כדי שיוכל לעמוד מול הוועדה. כך הולך הרב עדס בדרכם של חז"ל שקבעו ש"דרך ארץ קדמה לתורה".
לעיתים קרובות אנו חשים התנגדות עמוקה לתפיסה שהבגד עושה את האדם, וחשים שהלבוש כוזב והבגדים בוגדים, ואף במסורת היהודית ניתן למצוא אמירות מעין אלו. אף שהרב עדס לא שפט את האורח לפי מראהו, הוא מודע היטב לכך שזו דרכם של בני אדם. הוא אינו נאבק בכך על גבו של האורח, אלא מסייע לו לעמוד בכבוד בפני הוועדה.
