מאשפות ירים אביון
עשיר מבקש להרים עני מרוד מעוניו, וזה מסרב בתוקף. לימים יורד העשיר מנכסיו ומואשם לשווא כגנב. כשהוא מובא למשפט בפני השר הוא מגלה שהשר הוא אותו עני שסירב לעזרתו. סיפור על אמונה ובטחון
איש אחד היה עשיר גדול מאוד, וחשב בליבו ואמר: מה יתרון לי בכל עמלי ומה יועיל לי כל עושרי והוני בשעת מותי? והיו מייעצים לו בני אדם לעשות צדקה וחסד מהונו, כדי שמעשיו הטובים ילווהו אחרי מותו וישמשו לו כצידה לדרך.
ועוד הם הסבירו שהעושר אינו עומד ואינו יציב ועד מהרה יאבד, שנאמר: "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּ֗וֹ וְֽאֵינֶנּוּ" (משלי כג, ה). וישמע העשיר לעצתם, ויישבע לעצמו שייתן צדקה רק למי שהתייאש מטוב העולם הזה.
יום אחד יצא אותו אדם מחוץ לעיר, וראה אדם עני אחד שישב על ערימת אשפה ולבושו סחבות בלויות ומלבושים קרועים. ויאמר בליבו אותו האיש: נראה שהעני הזה נואש מטוב העולם והוא מייחל למות, ואפשר לראות שהוא נתון בצער גדול מהעוני הרב, ואין לו ביטחון בעולם הזה.
וייגש אליו אותו האיש וייתן לו מאה דינרים. ויתמה ויתפלא העני מאוד, ויאמר לו העני: מדוע נתת לי את כל הממון הרב הזה רק לי לבדי בין כל עניי העיר? ויאמר לו: נתתי לך את כל העושר הזה, מפני שנשבעתי שלא אתן צדקה אלא לאדם שהתייאש מטוב העולם הזה ואין לו ביטחון באל יתברך.
ויאמר לו האביון: אבל רק הטיפש, הכסיל והכופר – רק הוא נואש מטוב העולם! אני איני אדם כזה, משום שאני בוטח בה' ובחסד הבורא ואני מקווה לרחמיו בכל עת ורגע ועונה, שנאמר: "וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט) . ועוד אמר לו העני, האם לא קראת את הפסוק: "מֵקִים מֵעָפָר דָּ֗ל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (שמואל א, ב, ח)? האם אינך יודע כי אין לה' כל מגבלה להרים אותי מעוניי ולהעשירני ולהושיעני מן הצרה הזאת? עזוב הטיפשות הזאת והרחיקה ממך ויהיה לך טוב!
ויאמר לו העשיר: זהו השכר שלי על כך שריחמתי עליך?! הפרס על הצדקה שלי הוא שאתה מקלל ומגדף אותי?! ויאמר לו העני: אתה חשבת שריחמת עליי, אבל לא רק ריחמת עליי אלא כאילו הרגת אותי! שהרי רק המתים התייאשו מטובו של העולם ואין בהם עוד תקווה, ואילו אני – אני חי מאמין באל ובוטח ביכולתו לעזור לי.
ויאמר העשיר בליבו: אם כן, לאן אלך? אקח את הממון שרציתי להעניק לעני, אלך לבית הקברות ואטמון את הכסף שם – עם המתים שהתייאשו מטוב העולם הזה. וכך עשה.
עבר זמן רב, ולימים התרושש העשיר והפך לעני. וכראותו את עוניו וילך ויחפור בבית הקברות כדי להוציא את הממון שקבר שם כדי שיוכל להתפרנס ממנו. בעודו חופר פתאום מצאו אותו השומרים חופר בין הקברים, תפסו אותו והביאו אותו לשר העיר. ושר העיר בעת ההיא היה אותו אדם עני שהיה מצוי באשפה. אותו עני היה בן טובים, וכשמת שר העיר נקבצו אנשי העיר והחליטו בשל ייחוסו המשפחתי של העני הזה לשים אותו עליהם לראש ולהופכו לשר העיר.
וכאשר הביאו את האיש החופר בבית הקברות ויאמרו לשר: אדונינו, זה האיש מצאנו חופר הקברים להפשיט את המתים מתכריכיהם ולסחור בבדי התכריכים. ויראה אותו השר ויכיר
אותו, ויכעס ויתנכר אליו וידבר אליו דברים קשים. ויאמר לו העשיר שירד מנכסיו: אדוני, חס ושלום! כי לא עלה על ליבי לעולם מעשה הנבלה הזה שאני מואשם בו – מעולם לא רציתי לגנוב תכריכים מן המתים! ואז סיפר לו את קורותיו ואת קשיי חייו. ויספר לו את כל אשר קרהו לגבי הכסף שטמן בבית הקברות.
ויאמר לו השר: האם אתה מזהה אותי? ויאמר לו: איך העבד יוכל להכיר את זהות אדוניו? והרי אני עני מרוד ואתה שר העיר! ויאמר לו השר: אני הוא אותו העני שהייתי יושב באשפה, ורצית לתת לי צדקה רבה ואף אמרת לי שנואשתי והתייאשתי מטובו של העולם. ויקום לקראתו השר ויחבקהו וינשקהו ויצווה להוציא עבורו את כל הממון שקבר האדם בבית הקברות ולתת אותו לו. ועוד ציווה השר שייתנו לו ארוחה ומתנה ממנו, וכל מה שירצה מבית השר במשך כל יום מימי חייו.
האל יתברך ויתעלה משפיל ומרים מוריש ומעשיר, שנאמר "מֵקִים מֵעָפָר דָּ֗ל" (שמואל א, ב, ח).
עיקרו של הסיפור בתנועת הגלגל הסובב בעולם – אדם עשיר יכול למצוא עצמו עני, וגם העני יכול להתעשר, הכול נתון בביטחונו של האדם באל ובאמונתו. האדם העשיר שמבקש לעשות צדקה עם אותו העני שיושב באשפה מניח הנחה שגויה – הוא משער שאם העני הידרדר לכדי עוני רב, כנראה שהוא איבד את אמונתו ואת ביטחונו בכוחו של האל לחלץ אותו ממצבו. ההנחה הזו מעליבה את העני והוא מסרב לנדבה מידו של בשר ודם, אלא מסתמך באמונה על כוחו של האל. הגלגל שסובב בעולם הוא שמוביל את גורלו של העשיר להפוך לעני ואת מזלו של העני להפוך לשר עשיר. אותו הגורל גם מפגיש בין שניהם בהיפוך יחסי הכוחות, וכעת העני שהפך לשר – הוא זה שמסייע לעשיר שירד מגדולה ומצילו מאימת משפט שווא ומחרפת העוני.
