הסיפור

פעם אחת ישבו רב הונא ורב חסדא תלמידו ודנו בשאלה:
איזה רב נחשב כ'רב מובהק' – כזה שתלמידו צריך לכבדו יותר מאשר את אביו?
במהלך הדיון שאל רב חסדא את רב הונא רבו:
רב שתלמידו מסייע לו בעת הלימוד, והוא צריך את תלמידו – רב כזה נחשב בעיניך כרב מובהק?
רב הונא ענה לשאלתו בחריפות:
חסדא חסדא, האם אתה חושב שאני צריך אותך? אני לא צריך אותך – אתה צריך אותי לעוד ארבעים שנה!
כאשר שמע זאת רב חסדא נשבע כי מעתה ואילך לא ייכנס עוד לבית מדרשו של רבו וניתק עימו כל קשר.
לאחר המעשה ישב רב הונא בתענית במשך ארבעים יום, וגם רב חסדא ישב בתענית במשך ארבעים יום.

 

---

על הסיפור

הסיפור מציג התרחשות שרבים עשויים להזדהות איתה: אדם אומר אמירה מסוימת – לכאורה אמירה תמימה לחלוטין, אבל חברו שומע בסאבטקסט אמירה חריפה הנוגעת למערכת היחסים ביניהם.
רב חסדא שואל את רבו שאלה עניינית לכאורה, המתארת מקרה של רב שזקוק לתלמידו. אולם רב הונא חווה את השאלה כשאלה הנסובה על מערכת היחסים האישי ביניהם, וזועם על כך שתלמידו, ברוב חוצפתו, חושב שרבו זקוק לו.
האם רב חסדא אכן התכוון לכך, או שמא באמת התכוון לשאול שאלה תמימה שאין לה כל קשר ליחסים בינו ובין רב הונא? המספר של הסיפור בוחר שלא לענות על שאלה זו, ובכך סוד כוחו של הסיפור: גם בחיים לא תמיד נוכל לדעת למה הזולת באמת התכוון. גם בחיים לעולם לא נוכל לדעת בבירור איך בדיוק תופס הזולת את מערכת היחסים בינינו.
הסיפור שלנו לא מציע פתרון לבעיה הזו. להיפך – הוא מתאר כיצד שני הצדדים מתנתקים זה מזה לחלוטין, וכל אחד מהם שוקע באבלו הפרטי על מה שאירע.
האם יש דרך להימנע מהתרחשות כזו? אולי כן ואולי לא. מה שבטוח הוא שהסיפור מזכיר לנו שלעיתים מתחת למילים שלנו מסתתרת חבית חומר נפץ.